ארכיון
בכורה: דמו חדש של ועדת חריגים+חלוקת כרטיסים
מה: ועדת חריגים באוזןבר, יום חמישי, 22:30
מאת: איל פדר
האלבום הראשון של ועדת חריגים לא היה אלבום ראשון טיפוסי. הוא הרגיש שלם, מבושל, בוגר. אולי זה בגלל שהוא לא היה ממש אלבום ראשון לאף אחד מחברי ההרכב. אחרי סיבובים והרכבים רבים, נראה שיובל הרינג, דן בלוך ויובל גוטמן יישמו את כל מה שהם הספיקו ללמוד באלבום הזה, וזה עבד. ברחבי העולם האלבום התקבל בביקורות מפרגנות, ההרכב יצא לסיבובי הופעות בחו"ל ואפילו הופיעו בפסטיבל פרימוורה האחרון – כל זה למרות העברית.
עכשיו השאלה לאן זה ממשיך. האם השוגייז האפל שלהם היה חומר מספיק לאלבום אחד, טרנד חולף, או שיש ללהקה הזאת עתיד ודרך לפניה. בין טור לטור גם הלהקה עוסקת בשאלה הזו, ואצל יובל הרינג (הסולן וכתב השירים) כבר מתחילים להתגלגל רעיונות. את אחד מאלה הוא הקליט לאחרונה בבית על סמארטפון סנדרטי ואנחנו מביאים אותו כאן בהשמעת בכורה – "ילדי אמפריה אחרונה". השיר ממשיך את הקו החריגימי של תוכן דיסטופי – מין פנטזיית נעורים על סוף העולם עטופה בשיער ארוך וחלומות פוסט-מודרניסטיים. רק הפעם אנו מקבלים את זה בגרסא ערומה, עם גיטרה אקוסטית, שירה ועדיין הרבה ריוורב מהדהד.
להתראות נעורים, שלום אהבה – ועדת חריגים נוסעים לטור בארה"ב
מה: ועדת חריגים במופע פרידה לפני טור בארה"ב, חמישי, 21:00, אוזןבר
מאת: איל פדר
אני ממש אוהב את ועדת חריגים. אני חושב ש"העולם אבד מזמן" הוא אחד האלבומים הטובים שיצאו בארץ בשנים האחרונות, ובכלליות הוא אורח די קבוע באוזניות שלי. אבל לא רק אני חשוב ככה. בחודשים האחרונים עשרות מגזינים, בלוגים ואתרים ברחבי העולם כתבו על החריגים, כולל כמה גדולים מאוד (NME, VICE, SPIN וכדו'), בדרך כלל עם לא מעט סופרלטיבים, שבחים וציונים גבוהים. ההייפ הבינלאומי שנוצר סביב הלהקה הוא אחד הגדולים שנוצרו אי פעם סביב הרכב אינדי ישראלי, אם לא הגדול שבהם.
חלל עמוק 3 – ראיון+חלוקה לנשפחלל השלישי
עולמות אבודים – חלוקת אלבומים וכרטיסים לועדת חריגים
מה: ועדת חריגים, "העולם אבד מזמן" – מופע השקה. 20.8. בארבי.
מאת: איל פדר
"היי, בואי נהיה כלום, נפרוש מבית הספר, ונישן בצהריים/ אחר כך נחיה בתוך סרטים, ונשחק אותה מתים, כי זה הכי בטוח"
– ועדת חריגים/זה בסדר לפחד
ליובל הרינג, סולן וכותב השירים של ההרכב ועדת חריגים, יש אובססיה עמוקה עם פנטזיית נעורים נוסטלגית. המילים שהוא כותב, המוזיקה שעוטפת אותם, היוזמות וההרכבים שהוא מוביל וגם הרבה מההתבטאויות שלו עוסקת במתח שבין נוסטלגיה, תמימות, פשטות ויופי, שמשוייכים, לפחות מחשבתית, לימי הנעורים שעברו ואינם – לבין המציאות הקשה והקרה של העולם והקיום המודרני. העצב החשוף הזה, הדיסוננס הזה וההתמודדות איתו, זה מה שמרכיב את האלבום הראשון והמצויין של ועדת חריגים – אחד הטובים ביותר שיצאו כאן בשנים האחרונות.
