ארכיון

Posts Tagged ‘לבונטין 7’

תכירו: מיה יוהנה. חלוקת כרטיסים להשקה, שבת, לבונטין 7

מה: מיה יוהנה, 15.6, 22:30, לבונטין 7. 40 ש"ח.

מאת: איל פדר

צילום: ינאי מנחם

מוזיקה חדשה היא אחת הסיבות העיקריות שאנחנו בעסק הזה. הזכות להכיר ולגלות לעצמנו ולאחרים אמנים חדשים, שירים חדשים וסגנונות חדשים היא אולי הדבר הכי חשוב והכי מעניין בהתעסקות שלנו במוזיקה. לכן אני מאוד שמח לספר לכם על מיה יוהנה.

מיה היא בוגרת מסלול מאוד סטנדרטי בעולם המוזיקה של היום ולא מאוד סטנדרטי לאנשים שבוחרים בדרך השוליים – היא שירתה בלהקה צבאית, למדה ברימון ואפילו נתנה פייט בעונה השנייה של דה וויס. אבל אל תתנו לרקע הסטנדרטי הזה להטעות אתכם, מדובר ביוצרת מעניינת ומוכשרת.
הפעם הראשונה ששמעתי אותה שרה היה באירוע חגיגי לפתיחת חנות בשוק הפשפשים ביפו. הבחורה הגבוהה והעדינה הזאת עמדה יחפה על הבמה\רצפה שבקצה החנות ושרה בקול גבוה, צלול ונהדר, ובפשטות מפוארת שירים שנשמעו כאילו הם נכתבו בשבילה – למרות שהם קיימים ומוכרים כבר שנים ארוכות. אחרי ההופעה התעניינתי – האם יש גם שירים מקוריים, חומרים אחרים? התשובה שקיבלתי, קצת מאוחר יותר, שמחה אותי מאוד – יש חומרים מקוריים, ויד האמן של חביב הבלוג Sun Tailor (הלא הוא ארנון נאור) תנצח על ההפקה המוזיקלית. הציפייה הייתה גדולה.

המפגש בין מיה לסאן טיילור הוליד חומרים מוקלטים איכותיים, וגם מופע משותף – שעלה לאחרונה בבמה המרכזית של פסטיבל יערות מנשה בבוקר היום השני. לצערי, השנה נעדרתי מהאירוע ולכן לא זכיתי לחוות, אבל התגובות היו מרוגשות מאוד.

עכשיו מיה לוקחת לראשונה את חומריה, ועולה בעצמה, בלי להתחבא מאחורי מסך הקאוורים, על הבמה של הלבונטין 7 עם הרכב מלא (איסר טננבאום, מאור ויזל, ניצן אייזנברג) שיבצע את חומריה. בהופעה תחגוג מיה את השקת הסינגל הראשון שלה – Shallow Waters, שכבר ניתן להאזנה ברשת. המגע הסאנטיילורי מאוד מורגש בעיבוד של השיר הזה, וזה מצויין.

לקראת האירוע המרגש, החלפנו כמה מילים. כדאי לקרוא עד הסוף – מחכים שם כרטיסים חינם.

להמשך קריאה…

מודעות פרסומת

זאת אהבה

ידידנו מיכאל גינדין היה שבוע שעבר בהופעה של דניאלה ספקטור. הוא התרשם לטובה. מאד לטובה:

********************************************************************************

דניאלה ספקטור פותחת את מסע ההופעות של 2013 מאותו המקום שהפסיקה את המסע הקודם. לבד עם הפסנתר, מחזיקה את הקהל המאוהב, שמילא את הלבונטין עד אפס מקום, בציפייה דרוכה. עם שיר חדש ויפה היא פותחת צוהר קטן אל המסע שהיא עומדת לקחת אותנו אליו. זו אולי היכולת הגדולה ביותר של דניאלה ספקטור, ליצור תמונות בראשך. כשעולה הלהקה על הבמה, המוזיקה בונה רקע מושלם לדניאלה. בשורות קצרות היא מקרינה בראשך סרטי טבע על אוקיינוסים וערבות מושלגות בשילוב נהדר בין שירים חדשים ("ליוויתן" המצויין) וישנים ("הדב הלבן" שמגיע מיד אחריו, שהוא גם השיר האהוב עלי מאלבום הבכורה).

יש לדניאלה יכולת נהדרת להחזיק קהל לבדה, אבל היא בשיאה כשהיא מלווה בהרכב הקבוע שלה, עם דן קרפמן (בס) ורן יעקובוביץ' (תופים) שמחזיקים את יחידת הקצב המושלמת. המוזיקה שלה נשמעת אחרת לגמרי בלעדיהם, וחלק ניכר מהשלמות שלה אובד. הקסם עדיין שם, אך הוא גולמי מעט. עם הליווי של קרפמן ויעקובוביץ' הוא מתגשם בשלמותו. הם עוטפים את הנגינה והקול של דניאלה בחום, נותנים לו מקום לגדול ולהגיע לשיאו. מבלי שיחפשו להתבלט או לגנוב את הפוקוס, אי אפשר שלא לשים לב אליהם. לקולות הרקע של קרפמן, לנגינה מלאת ההשראה של יעקובוביץ', שהיא מעבר לתיפוף. לפעמים יש תחושה שיש על הבמה מתופף ונגן כלי הקשה גם יחד. מספיק לשמוע את הנגינה העדינה של יעקובוביץ עם הידיים על תוף הסנר בפתיחת "הדב הלבן" בשביל להתחיל לדמיין את ריצת הדב במרחבים הלבנים האינסופיים.

להמשך קריאה…

עד תודבר המחלה – חלוקת כרטיסים לאנטיביוטיקה

סוס

אנטיביוטיקה

מאת: ארז טן ברינק

אולי בגלל שהם לא נחמדים כמו משינה.
או אם תרצו – רעבים יותר, חריפים יותר, חדים יותר ואפלים יותר.
העובדה היא שכאשר מאזינים להם, אי אפשר שלא לחשוב על משינה, ובעיקר על אלבומם מ- 1995, 'להתראות נעורים שלום אהבה' (ובעיקר שיר הנושא). שתי הלהקות הנ"ל ינקו, ללא ספק, מאותם המקורות של גל חדש פוסט פּאנק בריטי אפלולי וחלוד מסוף שנות השבעים – תחילת שנות השמונים; אבל בין מה שנקלט אצל כל אחת מהלהקות, לבין מה שנפלט מהן – שוכנת תהום רבה.

בעצם, השאלה הנשאלת היא, מדוע, לאחר יותר משבע (!) שנות פעילות, עשרות הופעות, אלבום בכורה משובח שיצא לפני שנה, אנטיביוטיקה היא עדיין להקה של מביני עניין ויודעי דבר?
אולי מהסיבות שנמנו לעיל, או שאולי בעצם במדינה בה אף חבר ממשלה לא מגיע  ללוויה של אחד מאחרוני הנפילים של משוררי דור תש"ח – הדג מסריח מהראש.

ובינתיים, אנטיביוטיקה זכו לשבחים רבים בסיכומי השנה של קול הקמפוס והארץ, גייסו גיטריסט חדש – ישן (דני אברג'ל {גיישה נו}, שהפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה שלהם), הקליטו קאבר משובח לג'יזס אנד מארי צ'יין,
ויופיעו ביום ראשון בלבונטין 7. רוצים כרטיס? ספרו לנו בתגובות על תהיות שיש לכם לגבי 'הסצינה – לאן?' (בלי לדבר על איחורים וסיגריות. טחנו את זה מספיק, נכון לעכשיו) ותוכלו לזכות בשני כרטיסים בודדים להופעה. לייק ו/או שיתוף גם בסדר.
תוצאות ההגרלה יפורסמו במוצאי שבת.

אנטיביוטיקה, יום ראשון, 23.9,  22:00, לבונטין 7.

אינדי מלוכלך בכרך – חלוקת כרטיסים לפסטיבל אדיר, שני-שלישי, לבונטין

מה: פסטיבל אדיר – יומיים של הופעות שוליים בלבונטין 7, שני-שלישי 23-24.7. 50/80 ש"ח (יום\יומיים).

מאת: איל פדר

פסטיבל אדיר בלבונטין 7"פסטיבל הוא מקבץ אירועים אמנותיים או בידוריים בעל היקף גדול מהרגיל.", מספר לנו המילון של ויקיפדיה. אבל ההגדרה המילונית הזאת מפספסת מרכיב חשוב ומהותי ב"פסטיבל", מין מרכיב X שכזה אם תרצו. שהוא מה שהופך עוד אירוע יומיומי לבאמת פסטיבל.

תקראו לי רומנטיקן, אבל כשאני חושב על המושג הזה אני מדמיין משהו גדול, משהו חוויתי, משהו שקשה לחזור לסדר יום אחריו. המילה פסטיבל אמנם נזרקת כאן בתדירות מאוד גבוהה, אבל האם יש משהו מאחוריה?

תמונת המצב של פסטיבלי המוזיקה בישראל היא בכי רע. בעוד במדינות רבות בעולם יש אירועי שיא שנמשכים מספר ימים ומושכים עשרות אלפי אנשים, בישראל הסצינה הזאת אפעס לא כל כך התרוממה. נכון, בעבר היה את פסטיבל ערד (שנסגר בעקבות הטרגדיה), ויש קצת דברים כמו צמח, או אפילו רוק עצמאות – אבל גם הם בדרך כלל קטנים ומבודדים. על פסטיבלים עם הד-ליינרים בינלאומיים בכלל אין מה לדבר, כמו שכבר כתבנו כאן פעם, בעיקר מסיבות של מחיר (אנחנו לא על המסלול של אף טור) ושיקולים פוליטים.
להמשך קריאה…

Morning Somewhere – דה גירלז – חלוקת כרטיסים

לאחר הפסקה ארוכה, חילוף משמעותי בעמדת הגיטריסט, ועם אלבום חדש ומעולה; חזרו THE GIRLS להופעות.

מימין לשמאל : אדם, שרון, רם, חגי.

the Girls. צילום: גיא פיטשון

THE GIRLS החלו לנגן על בימות האינדי של תל אביב וירושלים בערך ב-2004. אלבום הבכורה שלהם, Talk to the Pervert, יצא בלייבל האינדי no-distribution  באפריל 2005, וב- 2007 זכה להוצאה מחודשת בגרמניה בקארגו רקורדס. בסוף 2007 יצא ה-אי.פי "rush" בלייבל הלונדוני LOAF. שירים מתוכו זכו להשמעות בתוכניות רדיו מובילות באירופה והמיני-אלבום היה ברשימת ההורדות המומלצות של iTunes UK. האלבום לא נמצא להאזנה ברשת, אך שירים אחדים מתוכו אפשר לשמוע במייספייס. אחרי הופעות רבות באירופה שקיבלו ביקורות אוהדות – אפילו ב NME – זכו הגירלז לחמם את אלוהי הרוקנרול איגי פופ בהופעתו בארץ, בתאריך 07/07/07 (אנקדוטה לא קשורה : ברי סחרוף חגג באותו יום 50 שנה להיווסדו). להמשך קריאה…

מהר מהר! כרטיסים חינם לעינב ג'קסון כהן!

מה: עינב ג'קסון כהן על רצפת הלבונטין. אורח: אלון עדר. מוצ"ש, 20:00, לבונטין 7. 40/50 ש"ח.

אתם כבר יודעים שאנחנו מאוהבים בעינב ג'קסון כהן. ולכן, כשהיא חזרה להופיע עכשיו אחרי שהרבה זמן לא שמענו ממנה, לא יכולנו שלא להגיד כמה מילים.

עינב היא סינגר/סונגרייטרית עדינה ומקסימה, ששיריה מורכבים בעיקר מעצמה בשירה ובפסנתר, וכשרק לעיתים שאר כלי הליווי מורגשים. התוצאה היא אלבום ומופע של חומרים קסומים, עם טקסטים יפים שעוסקים באהבה, בעירוניות ובהתמודדות של עינב עם החיים בכלל.

עם אלבום בכורה מושקע ומשגע "עץ נופל ביער", שבו מפיקה ג'קסון כהן את המיטב מהשילוב של פסנתר, שירה ועוד קצת, היא כבשה את הרשת ואת הלבבות של רבים וטובים, כולל כאלה שלא רגילים לשחות בביצת השוליים.

להמשך קריאה…

פוסט פתיחה

אנחנו אוהבים מוזיקת שוליים. באמת באמת אוהבים את זה. ולשמחתנו הרבה תל אביב מלאה במוזיקה איכותית. באוזןבר, בלובונטין ובתמונע, בסלון ברלין, בצימר או סתם ברחוב – העיר שופעת מוזיקאים מוכשרים, מעניינים ומיוחדים, שבשביל לשמוע אותם לפעמים צריך לדעת לגרד במקומות הנכונים.

יש פה הכל – אינדי, רוקנ'רול, רגאיי, בלוז, אלקטרוני, אווירה, סינגר-סונגרייטרים ועוד ועוד ועוד. כל אחד יכול למצוא למה הוא מתחבר, ואנחנו באמת אוהבים את זה. ובתוך העולם הזה, שום דבר לא מנצח את ההרגשה של לעמוד (או לשבת) עם כוס גולדסטאר קרה באיזה מועדון אפלולי בשתיים בלילה או בשתיים עשרה בצהריים ולשמוע מוזיקאי חדש ומעניין, או מוכר ואהוב. האנרגיה שנשפכת מההופעה לקהל היא דבר קסום ומחשמל בעינינו.

להמשך קריאה…

%d בלוגרים אהבו את זה: