ארכיון

Archive for the ‘ביקורות’ Category

מחזיקה חזק – טליה אליאב מוציאה אלבום חדש: ראיון

מאת: מיכאל גינדין

טליה אליאב

עיצוב: יהודית ינהר

כבר כמה שנים שטליה אליאב היא אחת היוצרות הייחודיות והפורות ביותר במוזיקה העצמאית הישראלית. המסע שלה שהחל ב-2006 עם אי.פי חשוף ואקוסטי, המשיך ב-2008 עם "התנועה" הג'אזי, דרך "קוד הזיכרון" התיאטרלי והדרמטי, מגיע כעת לתחנה הרביעית, עם אלבום חדש, 06:28, אלבום שלישי בארבע וחצי השנים האחרונות.

שני הסינגלים שקדמו לאלבום, "06:28" הקצבי והמקוטע ו"יפו" העמוק והמרגש [ולפני כשבוע יצא גם "גלי גלים" שכבר מושמע לא מעט ברדיו] מציגים לנו שוב את הטווח האמנותי הרחב של טליה, שכבר הרגילה אותנו לחכות לסאונד חדש ושונה אלבום, מבלי לאבד את אותו היסוד הנדיר והחמקמק, ה"טליה אליאבי", שנוכח בכל תו ובכל שורה.

לכבוד יציאת האלבום ישב איתה ידידנו מיכאל גינדין לשיחה.

להמשך קריאה…

הולך עם המוזיקה – שיחה עם אורַן זילברשטיין

מאת: ארז טן ברינק

שיחה עם אורן זילברשטיין, מוזיקאי וותיק הפעיל בקצוות היותר סהרוריים של השוליים (איי. קיי. איי. להקות הצימר והלייבל פיתקית), לרגל שחרורו של אי.פי. חדש.
אורן, חבר להקות 'מורחת לאקום', 'דו יו לייק מיי שוז', 'ערופי שפתיים', ו 'המצב השלישי' זצ"ל,
אמנם פעיל במעגלים קיצוניים יחסית, אך המוזיקה שלו היא בסך הכל שירים די ידידותיים למשתמש, אשר יכולים לגעת בקצת יותר מה – 372 איש אשר נמצאים כרגע בחוג מחבביו.

אורַן זילברשטיין

אורַן זילברשטיין. צילום: רפי יפרח

קיבלתי ממך מייל יחצ"ני היום בצהריים – איך אתה מסתדר עם העובדה שמוזיקאים בימינו צריכים להיות גם היחצ"נים ורואי החשבון של עצמם?

בגדול, בעולם אידיאלי ברור שהייתי מעדיף לא לעשות את זה אלא להתרכז בלהופיע ולכתוב – הדברים הכיפיים. זה לא המצב. לא יכול להגיד שאני מתבאס מזה רצח. אני לומד לחיות עם זה.
פעם הייתי מתבאס מזה יותר.
תראה, יחסית אני בצד שפחות מתמחה בזה. כל הדברים האלה של פייסבוק ולייקים, אני לא מרגיש שאני שם.אין לי מושג מה עושים. לא רואה את עצמי כמייצר תוכן פייסבוקי. אני כותב שירים. בכל אופן, זו פלטפורמה חשובה.

להמשך קריאה…

זאת אהבה

ידידנו מיכאל גינדין היה שבוע שעבר בהופעה של דניאלה ספקטור. הוא התרשם לטובה. מאד לטובה:

********************************************************************************

דניאלה ספקטור פותחת את מסע ההופעות של 2013 מאותו המקום שהפסיקה את המסע הקודם. לבד עם הפסנתר, מחזיקה את הקהל המאוהב, שמילא את הלבונטין עד אפס מקום, בציפייה דרוכה. עם שיר חדש ויפה היא פותחת צוהר קטן אל המסע שהיא עומדת לקחת אותנו אליו. זו אולי היכולת הגדולה ביותר של דניאלה ספקטור, ליצור תמונות בראשך. כשעולה הלהקה על הבמה, המוזיקה בונה רקע מושלם לדניאלה. בשורות קצרות היא מקרינה בראשך סרטי טבע על אוקיינוסים וערבות מושלגות בשילוב נהדר בין שירים חדשים ("ליוויתן" המצויין) וישנים ("הדב הלבן" שמגיע מיד אחריו, שהוא גם השיר האהוב עלי מאלבום הבכורה).

יש לדניאלה יכולת נהדרת להחזיק קהל לבדה, אבל היא בשיאה כשהיא מלווה בהרכב הקבוע שלה, עם דן קרפמן (בס) ורן יעקובוביץ' (תופים) שמחזיקים את יחידת הקצב המושלמת. המוזיקה שלה נשמעת אחרת לגמרי בלעדיהם, וחלק ניכר מהשלמות שלה אובד. הקסם עדיין שם, אך הוא גולמי מעט. עם הליווי של קרפמן ויעקובוביץ' הוא מתגשם בשלמותו. הם עוטפים את הנגינה והקול של דניאלה בחום, נותנים לו מקום לגדול ולהגיע לשיאו. מבלי שיחפשו להתבלט או לגנוב את הפוקוס, אי אפשר שלא לשים לב אליהם. לקולות הרקע של קרפמן, לנגינה מלאת ההשראה של יעקובוביץ', שהיא מעבר לתיפוף. לפעמים יש תחושה שיש על הבמה מתופף ונגן כלי הקשה גם יחד. מספיק לשמוע את הנגינה העדינה של יעקובוביץ עם הידיים על תוף הסנר בפתיחת "הדב הלבן" בשביל להתחיל לדמיין את ריצת הדב במרחבים הלבנים האינסופיים.

להמשך קריאה…

הבאר שבעים באים

נדב אזולאי לא מרבה להגיע לת"א. כשהוא סופסוף כאן זאת הזדמנות מצוינת ללכת לראות אותו מופיע, כי הוא עילוי מוזיקלי. קפיצה העירה, יחד עם שותפו המוזיקלי, גיל נמט, הוא עשה לפני כארבעה חודשים וגם הערב הם מגיעים, לריאליטי ריהאב סנטר.

אחרי הפעם הקודמת, שהיתה הופעת דאבל יחד עם חיה מילר, כתב חברנו מיכאל גינדין, את המילים היפות האלה:

***********************************

להמשך קריאה…

היער הקסום – פסטיבל יערות מנשה מרגש ומהנה

למרות ההדליינרים המאכזבים והבלאגן עם הליינאפים – פסטיבל יערות מנשה מבסס את מיקומו כאירוע קבוע בלוח השנה המוזיקלי עם הופעות מצויינות ואווירה צפונית קסומה.

אווירה מיוחדת וקסומה – פסטיבל יערות מנשה. צילום: איתי לוי

מאת: איל פדר

תמיד יש את הרגע הזה כשמגיעים לפסטיבל בפעם הראשונה. זה לא תמיד קורה מייד, אבל פתאום – אתה רואה את זה, את הדבר האחד שאתה יודע שלא היית רואה סתם ככה ביום-יום. זה יכול להיות כובע מצחיק, או חבורה שלבושה אותו דבר: אבל התחושה תמיד ברורה. אנחנו במקום אחר עכשיו, בפסטיבל, והולך להיות כיף.

כיף זה אכן דרך מצויינת לסכם את היומיים העמוסים של פסטיבל יערות מנשה הרביעי בסוף השבוע האחרון. מול קהל סולד אאוט של 5000 איש בסטינג הציורי של הצפון, יערות מנשה קבע סופית את מקומו בתור החצי המשלים של האינדינגב, והוא כבר בהחלט לא אירוע שולי, אלא נקודת ציון משמעותית בלוח השנה שלנו. הפסטיבל שמר על רמת איכות מוזיקלית, גיוון ורב-תחומיות אומנותית שנדיר להיתקל בה בארצנו.
להמשך קריאה…

ביקור מולדת – 5 להקות שכדאי לשמור על הרדאר

לפני כמה שבועות נחתה בארץ אחת הלהקות הישראליות החביבות עליי – ה-TV BUDDHAS. חברי הלהקה הודיעו שהם חוזרים לחיות בארץ (וגם שמים את הלהקה על אש קטנה לתקופה..) ומייד התעופפו לטור באירופה. הבודהז הם אחת הלהקות הישראליות היותר מצליחות ומעניינות בשוליים העולמיים. להקת הנויז המצויינת הצליחה לצבור קהל לא רע במהלך השנים האחרונות בהן חיו בברלין, ואפילו רחמנא לצלן, להתפרנס מהעשייה המוזיקלית שלהם.

בשנים האחרונות בכל פעם שהיו מגיעים לארץ הייתי מקפיד לנסות ולתפוס הופעה שלהם, רגע לפני שהם יעלמו מפה שוב. כי ככה זה, הרבה להקות מצויינות, מסיבות מובנות לגמרי, בוחרות שלא להעביר את הקריירה שלהן בדרום תל אביב ומנסות לכבוש את הלב (והכיס?) של עולם הגדול. כמה מ"טובי בנינו" נמצאים עכשיו ברחבי הגלובוס, עושים מה שהם רואים לנכון בשביל לקנות לעצמם שם – וחלקם אפילו מצליחים. ולא, לא רק בלקן ביט בוקס. ובכל זאת גם אנחנו רוצים להינות מהתוצר! ולכן עכשיו, לכבוד שובם של החבר'ה, החלטנו לרכז לכם מספר להקות שמבקרות פה לעיתים נדירות – וממש לא כדאי לפספס אותן כשהן באות לנגב חומוס:
להמשך קריאה…

Five Cool Israeli Indie Bands – A Blogger's Thoughts on the Bloggers' Visit

The Hebrew Announcement will be followed by an English one:

ממש לאחרונה אירח ארגון בשם קינטיס משלחת של בלוגרי מוזיקה מארה"ב ובריטניה בארץ, ונתן להם טעימה מאורגנת מעולם המוזיקה הישראלי. הביקור היה חלק מפרוייקט שנקרא וייב יזראל, שנועד להראות צדדים שונים של החיים בישראל. לי הייתה הזכות להצטרף לחבר'ה בחלק מהערבים המיוחדים שאורגנו לכבודם בתל אביב – והיה מצויין. תודה רבה לכל האנשים שארגנו, הופיעו, פלירטטו והשתתפו.

 רגע לפני שהם נעלמים חזרה לחיים ושוכחים מתל אביב, הנה עוד כמה מילים שאני רוצה לומר לקבוצה. (סליחה על האנגלית).

איל

A short while ago an organization named Kinetis hosted a group of music bloggers from the US & UK, and gave them a taste of the Israeli music scene. This tour was part of a project called VibeIsrael that tries to show different sides of Israeli life. I had the privilege to join these guys on a couple of occasions, and had a great time.  Thanks a million to all the great people involved.

.A moment before they forget all about Tel Aviv and move on, Here are a few more words I would like to say to the group

Eyal

********************************************************************************************

Hi Dear Friends.

During the last few weeks you've toured our tiny country and got the jizz on the vivid, vibrant and surprisingly large music scene in Israel. You absolutely saw some of the coolest acts we have to offer – Acollective, Tiny FingersThe ApplesKutiIzaboElectra and many many more. During our conversations I heard your impressions – how much you're enjoying your visit, how good Acollective are (totally!), and how cool is everything. i think that  that's awsome, and i'm happy you had such a wonderful itinerary in so little time. But , I still can't shake the feeling that you missed a few of my personal favorites, who for differenet reasons were not included in any of the showcases and gigs you got to see. Although I know you're probably overloaded with information, I'd still love  to take the chance to introduce them to you, and to non-Hebrew speakers in general while I'm at it. So put those earphones on, and get to work. 🙂

Are you ready?

Here we go!

להמשך קריאה…

סיכום שנה – מצעד האלבומים 2011

וואו, איזה כיף היה לראות את כל התגובות המפרגנות שלכם לחלק הראשון של סיכום השנה שלנו. כבר הרבה זמן לא התרגשנו ככה. תודה לכל המגיבים, המשתפים, המפרגנים והמצביעים.

ואתם יודעים מה יהיה אפילו יותר מרגש? לראות את כווווווווולכם בחגיגות היומולדת שלנו, ב-25.1, 20:00 באוזןבר. עוד פרטים אפשר למצוא פה, ובקרוב גם בבלוג. תעשו אטנדינג שנדע כמה במבה לקנות וגם בשביל לקבל הנחה.

ועכשיו, בלי עוד עיכובים, נעבור לחלק השני והאחרון של סיכום השנה:

להמשך קריאה…

סיכום שנה 2011 – האמנים

שוב הגענו לרגע הזה בשנה שבו (כמעט) כל בעל מקלדת מרגיש צורך עז להיעטף בשמיכה של נוסטלגיה, לרפרף במעמקי התיקיות במחשב ובמוח, ולספר את שעבר עליו השנה בתחום זה או אחר. לאחר התלבטויות ארוכות, החלטנו גם אנחנו לתת ידינו למפעל סיכומי השנה, מכמה סיבות:

  1. זה כיף, אנחנו אוהבים רשימות.
  2. זו הזדמנות מצויינת להיחשף להרבה דברים בבת אחת.
  3. לא נתקלנו, במסגרת מבול הסיכומים, בהרבה אזכורים לעולם שלנו – עולם מוזיקת השוליים המקומית.

אז נכון, מקובל מסורתית לסכם את השנה במוזיקה העברית בראש השנה העברי. אבל במציאות בה אנחנו חיים ובה פועלות ועובדות הלהקות בשלולית, הרגשנו שהשנה האזרחית רלוונטית יותר לסיכום העשייה כאן; בנוסף לעובדה שממש בימים אלו מלאה שנה לבלוג שלנו.

ואיזו שנה זו הייתה. מיהוא ירון בתחילתה ועד טייני פינגרס בסופה, מהקריצה למיינסטרים של הקולקטיב ועד האקספירימנטליות של אינגה דינגו, מיערות מנשה ועד מצפה גבולות – הייתה פה המון מוזיקה טובה.

וגם אנחנו זכינו לקחת חלק בזה. הבלוג שלנו, שיחגוג בקרוב שנה (פרטים כבר קיימים בפייסבוק, וגם יופיעו פה ממש עוד מעט) איפשר לנו לחוות ולשתף את עשרות האמנים המוכשרים שהופיעו ויצרו ברחבי עירנו בשנה האחרונה.

ולכן, בפעם הראשונה אי פעם, אנחנו גאים להציג בפניכם את גרסת אפרכסת ל:

סיכום שנה במוזיקת השוליים המקומית

בשילוב של הצבעות הגולשים ודעתנו האישית, התווכחנו, נזכרנו, שמענו ובחרנו את הטופ של השנה האחרונה.

הסיכום יעלה בשני חלקים – ממש כאן תוכלו למצוא את ההרכבים, הזמרים/ות וההפתעות הגדולות של השנה ובהמשך השבוע נעלה גם את מצעד האלבומים של השנה.

מתים לדעת כבר?

 הנה זה בא:

להמשך קריאה…

הקסם שבפסטיבלים – מחשבות לקראת פסטיבל יערות מנשה


מה: פסטיבל יערות מנשה, שישי-שבת 29-30.4.

מצפה גבולות, תחילת חודש אוקטובר, יום שישי בבוקר. אני מתעורר משינה קצרה מדי אך מספקת להפליא, ומדדה החוצה מהאוהל אל המחצלת שפרוסה בחוץ. חבר טוב שואל אם אני מעדיף קפה או ערק, שאלה שיכולה לבוא רק אחרי לילה שישנת באוהל. אני בוחר בקפה בינתיים ויוצא שמח וטוב לב אל עבר מתחם ההופעות. שם, על רחבת הבטון הקטנה בלב מה שהוא בדרך כלל אתר היסטורי, ולשלושה ימים הפך לזירת התרחשות אומנותית, יושבים אותם ארבעה חבר'ה שראיתי כבר כמה פעמים במרתפים בדרום העיר, עם אותן גיטרות אקוסטיות ואותם שירים, אבל עם הבדל אחד משמעותי – מאות פרצופים מחויכים שיושבים על הרחבה מולם ומקשיבים. אני חושב שבאותו הבוקר באינדינגב האחרון, ה-RAW MEN EMPIRE הכפילו את הקהל שלהם, והגיעו לראשונה למאות אוזניים חדשות. וזה רק חלק מהקסם של פסטיבל.

:קטגוריותביקורות תגיות:
%d בלוגרים אהבו את זה: