ארכיון

Archive for the ‘ביקורות’ Category

אומללה שוב – אומללה חוזרים לרגע עם סינגל חדש ומחממים את Of Montreal

Umlala היו אחד ה-הרכבים של הסצינה המקומית – עם סגנון ייחודי, הופעות מפוצצות באנרגיה והיפסטר-שיק שיצר תחושה של תופעה גלובאלית. עד שהם התעופפו לברלין והתפרקו. עכשיו הם מוציאים סינגל ו-EP חדש, ומחממים את Of Montreal בבארבי מחר(!). האם הם חוזרים? התשובה, ובכן, היא לא ממש. זאת רק סיבה  עוד יותר טובה לבוא לראות אותם מחר.

מאת: איל פדר

עיצוב הסינגל החדש

אתחיל בוידוי – אני יותר מתרגש מההופעה של Umlala מחר מאשר מזאת של Of montreal שתגיע אחריה. אל תבינו אותי לא נכון – אני מת על קווין וחבריו, אבל אומללה הן ללא ספק אחת הלהקות האהובות עליי בביצה המקומית, ואולי בכלל. מאז הפעם הראשונה שראיתי אותם, בדירה באחד העם לפני ארבע שנים, ההרכב הזה כיכב ברשימה שלי – כמעט ולא פספסתי הופעות, שמעתי את האלבום עשרות פעמים, והיי – אפילו הבאנו אותם להיות הדליינרים בפסטיבל תחנה מרכזית.

אני חושב שיש שתי סיבות מרכזיות שההרכב הזה תמיד מצא חן בעיני. הסיבה הראשונה היא הסגנון שלהם. אחד הדברים הכי טובים שאפשר להגיד על הרכב לדעתי הוא שיש להם סגנון ייחודי. שאתה יכול לשמוע קטע שאתה לא מכיר וישר לדעת שהוא שלהם. אצל אומללה זה בולט במיוחד. אמנם יש להם השפעות ברורות, אבל הדיסקו – אלקטרו – היפסטר – רוק שהם עושים הוא סימן היכר ייחודי ומשובח. להמשך קריאה…

מודעות פרסומת
:קטגוריותביקורות, המלצות

לא הספיקה שמש – השקת אלבום הבכורה של טל אורן והגרלת כרטיסים

מאת: מיכאל גינדין

לכל אחד מחברי הבלוג יש את הפעם הראשונה שהוא שמע את טל אורן.
עבורי, זה היה בבמה האקוסטית של אינדינגב ב2008. הבחורה הקטנה עם הקול הצלול והדק תפסה מיד את האוזן בין שלל ההופעות. מהשנייה הראשונה שהאזנתי לה היה ברור לי שיש בה משהו מיוחד, לא ידעתי רק שאני אצטרך לחכות חמש שנים עד שאזכה לראות אותה סוף סוף משיקה אלבום בכורה.
ביום שבת הקרוב, במועדון הגאגרין, תשיק טל אורן את אלבום הבכורה הכה מצופה שלה, "לא הספיקה השמש", ואתם יכולים לזכות בשני כרטיסים. איך זוכים? בסוף הפוסט.

להמשך קריאה…

ארזנו בקופסה את הקרובים ללב

מאת: מיכאל גינדין

שליחנו המיוחד לביקורות, תשבוחות ומילים יפות, מיכאל גינדין, חזר מלא רשמים מהופעת ההשקה של יוני ליבנה:

יוני ליבנה עולה על הבמה עם טלאי בצורת לב אדום על חולצתו הלבנה, והציפייה המיידית היא לאמן חשוף, אמן שנושא את ליבו על שרוול ושר בלדות מרגשות וצפויות על אהבה. אבל לא אצל ליבנה. הוא אמנם מתחיל את ההופעה ב"העיר המלוחה", השיר האיטי שפותח את אלבומו "אל מכרות הסוכר" ומתכתב עם ה"עיר באפור" ("אם תרצי שאראה לך איך/ חדשות מתיישנות"), אבל בבלדת הפסנתר הזו אין דבר מובן מאליו או בנאלי. להיפך. בשיר הזה ובכל השירים של ליבנה, יש מעטה של מסתורין שעוטף את השירים כמו צלילי האורגן שמתגנבים ומכסים את השיר הזה ככל שהוא מתקדם.

הפופיות של ליבנה היא מרעננת ואפלה בו זמנית. הצלילים הכבדים, יחד עם הקול הנמוך שלו מכניסים אותך מידית לעולם שלו. כשעושים מוזיקה בעברית, ויותר מכך פופ בעברית, אי אפשר לזייף. כל קלישאה מילולית או בנאליות יומיומית תצרום מיידית כמו פסנתר לא מכוון. היעדר הבנאליות והטקסטים המעולים היא התכונה הבולטת ביותר אצל יוני ליבנה, והיא זו שמאפשרת לך לשקוע לתוך המוזיקה שלו.

יוני ליבנה

צילום: אייל קוזק

להמשך קריאה…

מחזיקה חזק – טליה אליאב מוציאה אלבום חדש: ראיון

מאת: מיכאל גינדין

טליה אליאב

עיצוב: יהודית ינהר

כבר כמה שנים שטליה אליאב היא אחת היוצרות הייחודיות והפורות ביותר במוזיקה העצמאית הישראלית. המסע שלה שהחל ב-2006 עם אי.פי חשוף ואקוסטי, המשיך ב-2008 עם "התנועה" הג'אזי, דרך "קוד הזיכרון" התיאטרלי והדרמטי, מגיע כעת לתחנה הרביעית, עם אלבום חדש, 06:28, אלבום שלישי בארבע וחצי השנים האחרונות.

שני הסינגלים שקדמו לאלבום, "06:28" הקצבי והמקוטע ו"יפו" העמוק והמרגש [ולפני כשבוע יצא גם "גלי גלים" שכבר מושמע לא מעט ברדיו] מציגים לנו שוב את הטווח האמנותי הרחב של טליה, שכבר הרגילה אותנו לחכות לסאונד חדש ושונה אלבום, מבלי לאבד את אותו היסוד הנדיר והחמקמק, ה"טליה אליאבי", שנוכח בכל תו ובכל שורה.

לכבוד יציאת האלבום ישב איתה ידידנו מיכאל גינדין לשיחה.

להמשך קריאה…

הולך עם המוזיקה – שיחה עם אורַן זילברשטיין

מאת: ארז טן ברינק

שיחה עם אורן זילברשטיין, מוזיקאי וותיק הפעיל בקצוות היותר סהרוריים של השוליים (איי. קיי. איי. להקות הצימר והלייבל פיתקית), לרגל שחרורו של אי.פי. חדש.
אורן, חבר להקות 'מורחת לאקום', 'דו יו לייק מיי שוז', 'ערופי שפתיים', ו 'המצב השלישי' זצ"ל,
אמנם פעיל במעגלים קיצוניים יחסית, אך המוזיקה שלו היא בסך הכל שירים די ידידותיים למשתמש, אשר יכולים לגעת בקצת יותר מה – 372 איש אשר נמצאים כרגע בחוג מחבביו.

אורַן זילברשטיין

אורַן זילברשטיין. צילום: רפי יפרח

קיבלתי ממך מייל יחצ"ני היום בצהריים – איך אתה מסתדר עם העובדה שמוזיקאים בימינו צריכים להיות גם היחצ"נים ורואי החשבון של עצמם?

בגדול, בעולם אידיאלי ברור שהייתי מעדיף לא לעשות את זה אלא להתרכז בלהופיע ולכתוב – הדברים הכיפיים. זה לא המצב. לא יכול להגיד שאני מתבאס מזה רצח. אני לומד לחיות עם זה.
פעם הייתי מתבאס מזה יותר.
תראה, יחסית אני בצד שפחות מתמחה בזה. כל הדברים האלה של פייסבוק ולייקים, אני לא מרגיש שאני שם.אין לי מושג מה עושים. לא רואה את עצמי כמייצר תוכן פייסבוקי. אני כותב שירים. בכל אופן, זו פלטפורמה חשובה.

להמשך קריאה…

זאת אהבה

ידידנו מיכאל גינדין היה שבוע שעבר בהופעה של דניאלה ספקטור. הוא התרשם לטובה. מאד לטובה:

********************************************************************************

דניאלה ספקטור פותחת את מסע ההופעות של 2013 מאותו המקום שהפסיקה את המסע הקודם. לבד עם הפסנתר, מחזיקה את הקהל המאוהב, שמילא את הלבונטין עד אפס מקום, בציפייה דרוכה. עם שיר חדש ויפה היא פותחת צוהר קטן אל המסע שהיא עומדת לקחת אותנו אליו. זו אולי היכולת הגדולה ביותר של דניאלה ספקטור, ליצור תמונות בראשך. כשעולה הלהקה על הבמה, המוזיקה בונה רקע מושלם לדניאלה. בשורות קצרות היא מקרינה בראשך סרטי טבע על אוקיינוסים וערבות מושלגות בשילוב נהדר בין שירים חדשים ("ליוויתן" המצויין) וישנים ("הדב הלבן" שמגיע מיד אחריו, שהוא גם השיר האהוב עלי מאלבום הבכורה).

יש לדניאלה יכולת נהדרת להחזיק קהל לבדה, אבל היא בשיאה כשהיא מלווה בהרכב הקבוע שלה, עם דן קרפמן (בס) ורן יעקובוביץ' (תופים) שמחזיקים את יחידת הקצב המושלמת. המוזיקה שלה נשמעת אחרת לגמרי בלעדיהם, וחלק ניכר מהשלמות שלה אובד. הקסם עדיין שם, אך הוא גולמי מעט. עם הליווי של קרפמן ויעקובוביץ' הוא מתגשם בשלמותו. הם עוטפים את הנגינה והקול של דניאלה בחום, נותנים לו מקום לגדול ולהגיע לשיאו. מבלי שיחפשו להתבלט או לגנוב את הפוקוס, אי אפשר שלא לשים לב אליהם. לקולות הרקע של קרפמן, לנגינה מלאת ההשראה של יעקובוביץ', שהיא מעבר לתיפוף. לפעמים יש תחושה שיש על הבמה מתופף ונגן כלי הקשה גם יחד. מספיק לשמוע את הנגינה העדינה של יעקובוביץ עם הידיים על תוף הסנר בפתיחת "הדב הלבן" בשביל להתחיל לדמיין את ריצת הדב במרחבים הלבנים האינסופיים.

להמשך קריאה…

הבאר שבעים באים

נדב אזולאי לא מרבה להגיע לת"א. כשהוא סופסוף כאן זאת הזדמנות מצוינת ללכת לראות אותו מופיע, כי הוא עילוי מוזיקלי. קפיצה העירה, יחד עם שותפו המוזיקלי, גיל נמט, הוא עשה לפני כארבעה חודשים וגם הערב הם מגיעים, לריאליטי ריהאב סנטר.

אחרי הפעם הקודמת, שהיתה הופעת דאבל יחד עם חיה מילר, כתב חברנו מיכאל גינדין, את המילים היפות האלה:

***********************************

להמשך קריאה…

%d בלוגרים אהבו את זה: