ארכיון

Archive for the ‘ביקורות’ Category

סכמ"ישקה- סיכום השבוע של מישקה גינדין

מאת מישקה גינדין

ברוכים הבאים לניסיון ליצור מסורת חדשה פה בבלוג. סיכום שבועי אישי שלי, מישקה גינדין. זהו גם ניסיון להתגבר על החרדה המטורפת שלי מפני כתיבת פוסטים (כן, אני יודע, זה מוזר בהתחשב בזה שאני כותב פה כבר שנה וחצי). כל הכתוב פה הוא על דעתי האישית בלבד, ואין לראות בחמוטל ואיל אחראים/אשמים בשום צורה. אה, ויש מצב שזה שם ממש גרוע – אם יש לכם שמות טובים יותר, אתם מוזמנים להציע בתגובות.

הופעת השבוע
את Lucille Crew ראיתי עד עכשיו רק בפסטיבלים, והחלטתי שהשבוע זה חייב להשתנות.
למרות שאני הולך להופעות לבד למעלה מעשור, אם יש מקום שאני שונא להיכנס אליו לבד זה הפסאז'. אולי זה רק אני, אבל משהו באווירה של המקום גורם לי לחשוב כאילו כולם שופטים אותי. אולי אני סתם פרנואיד, ואולי זו סתם הקלסטרופוביה האוטומטית שיוצרים מרתפי הופעות תל אביביים. בכל מקרה, ידעתי שרק הופעה יוצאת דופן תגרום לי להתמודד עם הפסאז' לבדי, ולמזלי ההופעה של לוסיל עונה בדיוק על ההגדרה.
לכבוד השקת הסינגל החדש והמצויין, Big City מתוך אלבום הבכורה, התאספו חברי הצוות (שזה לכשעצמו מרשים, בהתחשב בעובדה שמדובר בתשעה נגנים) בהנהגת הגיטריסט והמפיק ישגב דותן והראפר Rebel Sun (הזכור לטובה מקוללוש זצ"ל)  ומהשנייה שכלי הנשיפה החלו לנגן את הצלילים הראשונים של "Pull Through" שפותח את האלבום, היה לי ברור שאני הולך להרגיש את שרירי הרגליים במשך כל השבוע. הגרוב של לוסיל קרו, פשוט לא משאיר לך ברירות אלא לזוז, לקפץ ולרקוד לאורך כל המופע. להמשך קריאה…

מודעות פרסומת
:קטגוריותביקורות

אמן השיכנוע העצמי – האינדי מגיע לטלוויזיה

מאת: מישקה גינדין ותמר לב

ביום ג', בשעה 21:05, ישודר בערוץ יס דוקו סרטה של מיה זיידמן "אמן השיכנוע העצמי" אודות דרכו של המוזיקאי האהוב יהוא ירון לקראת אלבומו השני. עבורנו באפרכסת, שכמות הפעמים שהמלצנו על הופעות של יהוא ועל אמנים אותם הפיק מוזיקלית קרובה לאינסוף, זה משמח במיוחד לראות סרט על מלך האינדי הישראלי (כמו שקרא לו יואב קוטנר בישראל היום) משודר בטלוויזיה.


היצירה הדוקו-מוזיקלית הישראלית של השנים האחרונות מצטיינת ביכולת שלה להסתכל אחורה. הדוגמה המוצלחת ביותר בעיני היא סרטו המצויין של אבידע לבני "חייב לזוז" על "אהוד בנאי והפליטים", אלבום הבכורה של אהוד בנאי (נדב לזר כתב עליו יפה מאוד, עליו ועל השוליים שזולגים למרכז. מעניין לקרוא את הטקסט הזה בפרספקטיבה של חמש שנים). מתווסף אליו גם רצף של סדרות תיעודיות נהדרות, החל מ"סוף עונת התפוזים" המיתולוגית של קוטנר ועד סדרת "האלבומים" ששודרה בערוץ שמונה לפני כמה שנים (מומלץ במיוחד הפרק על אלבום הבכורה של אביתר בנאי). כל אחד מהסרטים והסדרות האלה חשפו לנו בדיעבד את מאחורי הקלעים של העשייה והכניסו רובד חדש למוזיקה עצמה, שלא היה גלוי לנו, מתוך פרספקטיבה רחבה מאוד ובחירה מדוקדקת של המקומום אליהם מכוונים את הפוקוס.  להמשך קריאה…

לב ונשמה – מיכל לוטן ואיציק פצצתי חוזרים לסחוף את תל אביב

מיכל לוטן ואיציק פצצתי

מיכל לוטן ואיציק פצצתי – צילום גאיה טרטל

מאת: מישקה גינדין.

ראשית, גילוי נאות.
כבר שבוע אני מתלבט אם לכתוב את הטקסט הזה, מאחר ואני גם אחראי על צוות ההופעות של הבר קיימא. זו עבודה התנדבותית ואני עושה אותה מאותה הסיבה שאני כותב בבלוג הזה- הרצון לחשוף את העולם לכמות הבלתי נתפסת של מוזיקה נהדרת שאנשים עושים פה ולא זוכה להגיע למקום לו היא ראויה. אז אחרי שכתבתי את זה, אני מזמין את כולם להגיע להופעה של מיכל לוטן ואיציק פצצתי בבר קיימא. יום ו', ה21/2, 14:00. הכניסה חופשית.

זה אולי טיפה אכזרי, אבל יש אצלי חלוקה בלתי נמנעת של מוזיקאים בראש. יש כאלו שפשוט משוגעים על מוזיקה וחייבים לעשות מוזיקה גם אם הם לאו דווקא הזמרים הכי צלולים או הנגנים עם הטכניקה המבריקה ביותר (וזה לא מוריד במאום מהמוזיקה שהם עושים), ויש כאלו שהם פשוט בעצמם מוזיקה. שהמוזיקה בשבילם היא שפת אם, היא משהו שזורם בתוכם והם פשוט נותנים לו לצאת החוצה. מיכל לוטן ואיציק פצצתי הם בהחלט מהמוזיקאים מהזן השני. התקשורת שלהם היא בראש ובראשונה מוזיקלית. בין אם זה ביופי של הקולות שלהם, או בקצב המדבק שלהם, אי אפשר שלא להתפעל מהאופן שבו התקשורת שלהם היא מעבר למילים, והרגש שעובר הוא משהו שקודם לשפה. להמשך קריאה…

תלתלים, פסנתר ושולחנות עגולים – רות דולורס וייס בהופעה

לא קורה הרבה שאנחנו מעלים ביקורות על הופעות. ביקורות זאת גם מילה עם קונוטציה קצת שלילית, בואו נקרא לזה סיקור.
ובכן, אביב פולינס שלחה לנו את התרשמותה מהופעה של רות דולורס וייס, בה היתה לפני כחודשיים – ומכיוון שבדיוק היום רות מופיעה שוב (20:00, אוזןבר), מצאנו כי זה טיימינג טוב להעלות את הפוסט.
אם כן, הבמה של אביב:

———————————————————————————————————————————————————

לדיסק החדש של רות דולורס וייס נחשפתי בדירה קטנטנה בדרום תל אביב בזמן שאכלתי ארוחת ערב על מרפסת שנחשבת גם סלון.

להמשך קריאה…

רק גבר – ארז דסקל ורוב הסיכויים משיקים סינגל

ארז דסקל ורוב הסיכויים משיקים סינגל ראשון מתוך אלבום בכורה ביום שבת ה20.9. את מיכאל גינדין זה משמח במיוחד.

יש משהו שובב במשחקיות של ארז דסקל. זה שם בדרך שבה הוא משחק עם המילים, בדרך בה הוא משחק עם הצלילים שמתגלגלים לו בלשון, בדרך שבה השין שלו משחקת לך באוזן.
עם הצליפה של הגיטרה ועם החיוך הזה, שמבליח לשנייה כשהוא מצליח לחשוף אותך אל משהו בתוכו לפני שהוא לוחץ על פדל האפקטים ומכריח אותך לרקוד בזמן שאתה בכלל מנסה לפענח אותו.

 

צילום: איה ספרקלס

לפני ששמעתי אותו לראשונה, הכרתי את ארז בתור הטבח ואיש הסאונד המגניב של הבר-קיימא, המקום שבו אני עובד, הבית השני שלי, ההגשמה של החזון שלי ושל עוד מאות אנשים אחרים. ועדיין, לשמוע אותו תפס אותי בהפתעה. כי בעוד שידעתי שאני אמצא שם טקסטים פוליטיים וחברתיים מצוינים דוגמת "ביום שאחרי" , טוב, בכל זאת, הבר קיימא) החיוך והקריצה תפסו אותי. החיוך הזה, במילים ובמוזיקה, שנוכח בכל רגע. בטרובדוריות הרוסית הזו, שהבילויים ייבאו ארצה בהצלחה, המלאה בציניות כאובה. ריקודי הורה מסביב לתמרות עשן חרבות.

"אנחנו היינו כאן קודם
אני הייתי ראשון
וידענו ביצות, יתושים וחולירע

 והלילה נחזיק במושכות ("החיים כמשט"). להמשך קריאה…

:קטגוריותביקורות

בכורה: דמו חדש של ועדת חריגים+חלוקת כרטיסים

מה: ועדת חריגים באוזןבר, יום חמישי, 22:30

מאת: איל פדר

האלבום הראשון של ועדת חריגים לא היה אלבום ראשון טיפוסי. הוא הרגיש שלם, מבושל, בוגר. אולי זה בגלל שהוא לא היה ממש אלבום ראשון לאף אחד מחברי ההרכב. אחרי סיבובים והרכבים רבים, נראה שיובל הרינג, דן בלוך ויובל גוטמן יישמו את כל מה שהם הספיקו ללמוד באלבום הזה, וזה עבד. ברחבי העולם האלבום התקבל בביקורות מפרגנות, ההרכב יצא לסיבובי הופעות בחו"ל ואפילו הופיעו בפסטיבל פרימוורה האחרון – כל זה למרות העברית.

עכשיו השאלה לאן זה ממשיך. האם השוגייז האפל שלהם היה חומר מספיק לאלבום אחד, טרנד חולף, או שיש ללהקה הזאת עתיד ודרך לפניה. בין טור לטור גם הלהקה עוסקת בשאלה הזו, ואצל יובל הרינג (הסולן וכתב השירים) כבר מתחילים להתגלגל רעיונות. את אחד מאלה הוא הקליט לאחרונה בבית על סמארטפון סנדרטי ואנחנו מביאים אותו כאן בהשמעת בכורה – "ילדי אמפריה אחרונה". השיר ממשיך את הקו החריגימי של תוכן דיסטופי – מין פנטזיית נעורים על סוף העולם עטופה בשיער ארוך וחלומות פוסט-מודרניסטיים. רק הפעם אנו מקבלים את זה בגרסא ערומה, עם גיטרה אקוסטית, שירה ועדיין הרבה ריוורב מהדהד.

להמשך קריאה…

אין נחת – הגרלת כרטיסים לנועם סדן

לכבוד הופעתה של נועם סדן ב19/3 בלבונטין 7, אנחנו מגרילים שני כרטיסים. איך זוכים? בסוף הכתבה.

את האלבום של נועם סדן קיבלתי לפני כמה חודשים וכדרכם של אלבומים גם הוא יכל להיזרק בתא הכפפות של הרכב ולהישכח שם. אלא שבכל נסיעה מצאתי את עצמי בוחר לנגן דווקא אותו. היד נשלחה כמעט מעצמה לכפתור הפליי ולא עבר זמן רב עד שמצאתי את עצמי מזמזם את השירים ביום יום, מנסה להבין מה זה הלחן שנתקע לי בראש.
נועם סדן היא מהאמנים הללו שלוקח זמן לגלות את היופי של היצירה שלהן. כבר בשמיעה הראשונה השירים נעימים לך, אבל לוקח זמן עד שהקסם מתחיל לפעול. ויש הרבה קסם. בלחנים הפשוטים והכובשים, בקול הצלול והדקיק, הכמעט ילדי, של נועם, בהפקה הפופ-פולקית המהודקת שרקח לה יפתח שחף, שיודעת להשתלב בצורה נהדרת עם הקול של נועם ולכוון את כל האורות עליו. להמשך קריאה…

:קטגוריותביקורות, מבצעים!
%d בלוגרים אהבו את זה: