ראשי > ביקורות > סכמ"ישקה- סיכום השבוע של מישקה גינדין

סכמ"ישקה- סיכום השבוע של מישקה גינדין

מאת מישקה גינדין

ברוכים הבאים לניסיון ליצור מסורת חדשה פה בבלוג. סיכום שבועי אישי שלי, מישקה גינדין. זהו גם ניסיון להתגבר על החרדה המטורפת שלי מפני כתיבת פוסטים (כן, אני יודע, זה מוזר בהתחשב בזה שאני כותב פה כבר שנה וחצי). כל הכתוב פה הוא על דעתי האישית בלבד, ואין לראות בחמוטל ואיל אחראים/אשמים בשום צורה. אה, ויש מצב שזה שם ממש גרוע – אם יש לכם שמות טובים יותר, אתם מוזמנים להציע בתגובות.

הופעת השבוע
את Lucille Crew ראיתי עד עכשיו רק בפסטיבלים, והחלטתי שהשבוע זה חייב להשתנות.
למרות שאני הולך להופעות לבד למעלה מעשור, אם יש מקום שאני שונא להיכנס אליו לבד זה הפסאז'. אולי זה רק אני, אבל משהו באווירה של המקום גורם לי לחשוב כאילו כולם שופטים אותי. אולי אני סתם פרנואיד, ואולי זו סתם הקלסטרופוביה האוטומטית שיוצרים מרתפי הופעות תל אביביים. בכל מקרה, ידעתי שרק הופעה יוצאת דופן תגרום לי להתמודד עם הפסאז' לבדי, ולמזלי ההופעה של לוסיל עונה בדיוק על ההגדרה.
לכבוד השקת הסינגל החדש והמצויין, Big City מתוך אלבום הבכורה, התאספו חברי הצוות (שזה לכשעצמו מרשים, בהתחשב בעובדה שמדובר בתשעה נגנים) בהנהגת הגיטריסט והמפיק ישגב דותן והראפר Rebel Sun (הזכור לטובה מקוללוש זצ"ל)  ומהשנייה שכלי הנשיפה החלו לנגן את הצלילים הראשונים של "Pull Through" שפותח את האלבום, היה לי ברור שאני הולך להרגיש את שרירי הרגליים במשך כל השבוע. הגרוב של לוסיל קרו, פשוט לא משאיר לך ברירות אלא לזוז, לקפץ ולרקוד לאורך כל המופע.

תמונה - Gaya s. Turtle

צילום – Gaya S. Turtle

כמו כל להקת פ'אנק גדולה, גם בלוסיל קרו הכל מתחיל בבס-תופים של הבסיסט רועי פרדני והמתופף יוסי עדי. יש משהו מיוחד בנגינה הקולית שנשמעת כל כך חסרת מאמץ ומעניקה בסיס איתן לכל הטוב שמוסיפים שאר חברי ההרכב. בין אם זו הגיטרה המובילה של דותן, או הסימפולים של אילן לוי והקלידים של נעמן שדמי שמרפדים את השירים עם הרמוניות מלאות נשמה, ובין אם זו מחלקת כלי הנשיפה המעולה (ברק הנר בחצוצרה ואילן אדירי הוירטואוז בסקסופון) שדואגת לקשט את הגרוב הבסיסי ומקצבי ההיפ הופ בסולמות מזרחיים (בולט במיוחד Too Much העוצמתי) שדואגים להזכיר לך שעם כל האהבה לבלוז ופ'אנק האמריקאיים, אתה נמצא כאן, במזרח התיכון.
אחד הדברים הכי מהנים בנגינה של ההרכב הוא השליטה המוחלטת שלהם בקהל ובתזוזות שלו. הטיזינג שהם עושים עם משחקי המקצבים והעצירות משאירים אותך תמיד במתח מענג.

פלואו נהדר וקול עוצמתי. צילום : Gaya S. Turtle

פלואו נהדר וקול עוצמתי. צילום : Gaya S. Turtle

מעל כל אלה יושב הפלואו הנהדר של Rebel sun. יש משהו מטעה באופן בו הוא משגר את המילים שלו אל החלל, כשהעיניים העצומות למחצה שלו והוייב הכמעט עצל שהוא משדר, עומדים בניגוד לעוצמה ולדיוק של החרוזים שלו. הראפ שלו הוא אחד מכלי הנגינה וכלי הנשק המכוונים ביותר במוזיקה הישראלית. יחד איתו בקדמת הבמה נמצאת גל דה פז, שמתמודדת בגבורה עם התפקיד המורכב של להיות זמרת בלהקה שעושה בעיקר היפ הופ. בחלקים (הרבים מדי לטעמי) בהם היא לא שרה, היא נשארת כל הזמן בתוך המוזיקה והנוכחות הבימתית שלה היא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. היא מצליחה להזיז את הקהל בכל רגע, מבלי ליפול לשניה לקלישאת מדריכת האירובי כפי שקורה לפעמים לזמרות שלא שרות ומחפשות מה לעשות עם עצמן על הבמה. כשהיא כבר שרה לעומת זאת, מדובר בתענוג אמיתי. יש לה קול מצויין, ברור וחזק עם after taste מעט חרוך, שנותן לבסיס הפ'אנקי של לוסיל את המגע הבלוז אנד רול הייחודי שלה. דוגמא מעולה לכך היא השירה שלה בגרסה לGrandmas hands (השיר האהוב ביותר עלי של Bill Withers).

הגדולה בלוסיל קרו היא שזו להקה שיודעת טוב מאוד איפה נמצאים השורשים שלה, ויודעת טוב מאוד לאן המוזיקה שלה צומחת הלאה משם. בלי שמץ של ספק מדובר באחד מהרכבי הגרוב הגדולים שצמחו פה.

שווה מעקב

הסצנה האלקטרונית המקומית היא אחד ממגרשי המשחקים הכי מעניינים שקיימים בסצנת האינדי. בתוך הסצנה הזו, אחת האמניות שתפסה לי את האוזן לאחרונה היא Zohara הצעירה, שהוציאה השבוע סינגל (וקליפ) שני מתוך אלבום מתקרב.

כמו בסינגל הראשון, Soldier, גם בסינגל הזה, בהפקה משותפת לזוהרה נידם וליחזקאל רז, הם מתנסים בצלילים חדשים וייחודיים (הסינגל עצמו קרוי על שם צליל הפסנתר שהם הנדסו יחד). ההפקה משקפת בצורה יפהפייה את המבנה השבור של הטקסט ואת הכתיבה הרזה אך עמוסת הרבדים, את ההכרה שתופסת ופושטת צורה. יש משהו מאוד אינטימי שמתגלה מבעד למעטפת רחש הרקע האלקטרוני (ולחשוב שעדיין יש אנשים בעולם הזה שעוד עושים את הקישור המיושן של "אלקטרוני = מנוכר"). יצא לי להיות בהופעה שלה השבוע ברדיו EPGB, יחד עם המתופף גל הוכברג, ובזמן שברור שיש לה כמויות של כישרון והמון תעוזה ויושרה אמנותית, היא עדיין רחוקה מהמקום אליו היא יכולה להגיע. הדרך שבה היא משחקת עם צלילים, עם הרמוניה ומלודיה ובעיקר עם המבנה של השירים היא לא פחות ממרשימה, אך ההופעה החיה יכולה עדיין להשתפר (למרות שצריך להתחשב במספר תקלות טכניות שלא היו בשליטתה). לטעמי, זוהרה תרוויח אם היא תרשה לעצמה להכניס יותר ויותר אלמנטים של נגינה חיה, גם בסביבה אלקטרונית. כרגע, הדטרמיניזם של החומרים המוקלטים מראש על המחשב יוצר תקרת זכוכית שזוהרה תצטרך לשבור. לזכותה יאמר שברגעים מסוימים היא בהחלט ניפצה אותה. אחת הדוגמאות לכך היא ביצוע מעולה לSoldier שסגר את ההופעה. בהתחלה היה חשש שהיא תוותר עליו בגלל התקלות הטכניות, אך למזלנו זכינו לביצוע חד ומרשים, כשהתיפוף החי ומלא האנרגיה העניק לנו סיומת מצוינת להופעה טובה מאוד בסך הכל, גם אם לא מושלמת. לא קל למצוא נגנים לנגינה חיה של מוזיקה אלקטרונית, אבל הרכבים מצויינים כמו Garden City Movement וההרכב החי של Totemo הוכיחו שמדובר במשימה בהחלט אפשרית ומאוד מתגמלת אמנותית. מצד שני, יש גם מוזיקאים אלקטרוניים שפועלים באופן עצמאי לחלוטין כמו Flora וHelfer והם סוחפים ומרגשים לא פחות.
נ.ב
ברדיו הקצה התחילו לשדר בשבועות האחרונים תוכנית קצרה ומצוינת בשם Spotilicious בהנחיית ובעריכת תומר קריב. התוכנית מעניקה ספוט קצר של 15 דק' לאמנים להשמיע ולספר את המוזיקה שלהם ועל מקורות ההשראה שלהם. מדובר בפורמט מהודק ומוצלח במיוחד. אפשר להקשיב לאירוח של זוהרה כאן.

טעם של עוד

בזמן העבודה על פוסט ההמלצות של שבוע שעבר, נתקלתי בשיר הקטן והיפה הזה של נועה שמר, בהפקתו של דוד פרץ. אני לא יודע כלום על נועה שמר (האם היא קשורה לנעמי שמר לדוגמא?), אבל אני יודע שהשיר הזה מאוד מוצא חן בעיני.

בפרק הבא:

השבוע הקרוב עמוס בהופעות משובחות, בתוכן מספר השקות חגיגיות במיוחד. בשבת קין והבל 90210 משקים אלבום שני ומצויין בבארבי (הכינו את מגני הברכיים והמרפקים וצפו לפוגו נמרץ והרבה Head banging), בשלישי ניר שלמה יקיר הבלוג משיק אלבום בכורה מצופה, ברביעי שרון טובה לוי המיוחדת משיקה אלבום בכורה באוזןבר, ובחמישי קטב מרירי, ההרכב האמנותי הוותיק והמשובח, שעושה מוזיקה שאין דומה לה בארץ, משיקים אלבום חמישי (!) שכולו עיבודים לשיריו של המשורר שמעון אדף (שכבר השתתף בעבר בפרוייקטים מוזיקליים עם כנסיית השכל ואמנים אחרים) מתוך ספר השירה "אביבה לא". המופע מתקיים במרכז עינב לתרבות ושווה במיוחד לקנות כרטיס זוגי ב80 ש"ח בטלפון 03-5745005 (וזאת בזמן שהזמנת כרטיס יחיד באתר עולה 80 ש"ח + 15 ש"ח עמלה. כן, עולם המוזיקה הישראלי הוא מקום משונה).

 

 

:קטגוריותביקורות
  1. Trop
    23/01/2015 בשעה 16:47

    פוסט מעולה! מקווה שתמשיך עם הקונספט
    נהנתי לקרוא ומקווה לעוד.

  2. מתן
    24/01/2015 בשעה 02:16

    מגניב🙂

  3. 25/01/2015 בשעה 18:51

    זה בדיוק מה שהיה חסר לי באפרכסת! תביא עוד.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: