ראשי > ביקורות > תלתלים, פסנתר ושולחנות עגולים – רות דולורס וייס בהופעה

תלתלים, פסנתר ושולחנות עגולים – רות דולורס וייס בהופעה

לא קורה הרבה שאנחנו מעלים ביקורות על הופעות. ביקורות זאת גם מילה עם קונוטציה קצת שלילית, בואו נקרא לזה סיקור.
ובכן, אביב פולינס שלחה לנו את התרשמותה מהופעה של רות דולורס וייס, בה היתה לפני כחודשיים – ומכיוון שבדיוק היום רות מופיעה שוב (20:00, אוזןבר), מצאנו כי זה טיימינג טוב להעלות את הפוסט.
אם כן, הבמה של אביב:

———————————————————————————————————————————————————

לדיסק החדש של רות דולורס וייס נחשפתי בדירה קטנטנה בדרום תל אביב בזמן שאכלתי ארוחת ערב על מרפסת שנחשבת גם סלון.

צילום: מיכל הכט

צילום: מיכל הכט

קשה לי לתאר את ההרגשה שהאלבום "בשפת בני האדם", שהופק בעזרת מימון ההמונים, יצר אצלי בפנים. הוא גרם לי להרגיש נוכחת אבל גם לא קיימת בעת ובעונה אחת, וכאשר התחיל להתנגן השיר "הכל לאבד" הקול של דולורס התחיל להישבר לאיטו והצליח לגעת לי באיברים חדשים בנפשי שעד היום לא ידעתי על קיומם.
מחוויה יוצאת דופן שכזאת תהיתי אם ניתן להעביר את המאזין את אותה חוויה נכספת בהופעה חיה. אז, אני חייבת לומר שהייתי מאוד סקפטית. לא האמנתי שעם כל כך הרבה דברים לא צפויים שקורים בהופעה חיה בבארבי, דולורס תוכל אפילו להגיע ולו קרוב לחוויה שעברתי כששמעתי את הדיסק שלה בפעם הראשונה.

כשנכנסתי לבארבי במוצאי אותה שבת הופתעתי לגלות שהאולם מסודר להופעת ישיב ה- שולחנות עגולים ומרובעים מילאו את איזור הקהל ומסביבם כיסאות.
הופעת החימום היתה מאוד רגועה: כרמל אקמן – כנרת/זמרת מלווה בגיטריסט, ניגנו שירים מקוריים מהז'אנר של מוזיקת עולם. לקראת סיום הופעת החימום אקמן הודתה עד אין סוף לדולורס שנתנה להם את ההזדמנות לחמם אותה.

כשדולורס עלתה לבמה, לא האמנתי למראה עיני. הדמות שנוצרה לי בראש כשהאזנתי לדיסק הייתה אישה גבוהה, עם נוכחות, אפילו מעט עם אופי אגרסיבי. ומה אני רואה? אישה עדינה, רזה עם שיער מתולתל, נפוח, יפהפה, לבושה בשמלה ארוכה בצבע כהה. וכמה ביישנית היא היתה.
לא הצלחתי להבין איך הדמות שנוצרה לי בראש בעקבות האלבום האמיץ ויוצא הדופן שהיא הוציאה, יכולה להיות לא קשורה בעליל לאיך שהיא במציאות. אבל ברגע שהיא התיישבה על יד הפסנתר השאלה הענקית הזאת קיבלה מענה.
מדולורס התפרצו אש ורגישות מהפנטת, שגרמו לי להרגיש כאילו אני מכירה את כל המכאובים שלה. גם הלהקה שליוותה אותה – ספי רמירז על החצוצרה ועוזי רמירז על הגיטרה, היו כל כך לבביים אחד לשני וראו כמה שהמוזיקה שהם יוצרים ביחד גורמת להם אושר.
העיבודים שדולורס עשתה לשיריה לקראת ההופעה גרמו לקהל להתאהב בהם מחדש.

אני חייבת לומר שמה שבאמת שבה אותי ביוצרת המדהימה הזו היו דווקא הסיפורים הקצרים שהיא סיפרה בין שיר לשיר, שגרמו לאינטימיות שלא נתקלתי בה עד כה בין קהל לבין אמן.


לא האמנתי שדולורס תצליח להעביר אותי את אותה חוויה יוצאת דופן שעברתי כשהאזנתי לדיסק שלה בפעם הראשונה, אבל גיליתי דבר מופלא: היא הצליחה לתפוס אותי לא מוכנה כאשר ביצעה את "To make you feel my love" של בוב דילן, ואפילו גרמה לי להזיל דמעה.

מאת: אביב פולינס
רות דולורס וייס, בארבי ת"א, 28.7.2014

  1. גיל
    03/10/2014 בשעה 16:29

    הביקורת מאוד יפה אביב, אבל – דירה קטנטנה בדרום תל אביב?? 2.5 חדרים זה מכובד מאוד.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: