אפרכסת | בלוג מוזיקת שוליים מקומית

מאת: מיכאל גינדין

לכל אחד מחברי הבלוג יש את הפעם הראשונה שהוא שמע את טל אורן.
עבורי, זה היה בבמה האקוסטית של אינדינגב ב2008. הבחורה הקטנה עם הקול הצלול והדק תפסה מיד את האוזן בין שלל ההופעות. מהשנייה הראשונה שהאזנתי לה היה ברור לי שיש בה משהו מיוחד, לא ידעתי רק שאני אצטרך לחכות חמש שנים עד שאזכה לראות אותה סוף סוף משיקה אלבום בכורה.
ביום שבת הקרוב, במועדון הגאגרין, תשיק טל אורן את אלבום הבכורה הכה מצופה שלה, "לא הספיקה השמש", ואתם יכולים לזכות בשני כרטיסים. איך זוכים? בסוף הפוסט.

ראשית, גילוי נאות. יש לי היכרות אישית עם טל אורן. אנחנו עובדים ביחד, אנחנו שותים ביחד, אנחנו מתווכחים על מוזיקה ביחד. אני לא אובייקטיבי לגבי האלבום הזה, אבל אני לא אובייקטיבי לגבי שום אלבום שאני מאוד אוהב ומאוד מתרגש ממנו. ואני עומד מאחורי כל מילה שאני כותב כאן.

עם האנרגיה העצורה של "לא הספיקה שמש", שיר הנושא, האלבום הסוחף הזה מתחיל. פריטות מהירות, חסרות מנוח, מלאות עוצמה שדוחפות את המוזיקה הלאה. כמו הלמות לב או תופי מלחמה. ההפקה המוזיקלית של גיל נמט ונדב אוזולאי שומרת את המינימליסטיות הטבעית שיש במוזיקה שלה אבל גם עוטפת אותה בנגיעות מחוכמות של קלידים וקולות, מעבר לבס-תופים וגיטרות חורקות. הקול הייחודי של טל אורן נשאר צלול וברור מעל לכל אלו. יש אמנים כאלו, המיוחדים שבהם, שאי אפשר להתעלם מהקול וההגשה שלהם. אפשר לשנוא אותם, אפשר להתאהב בהם, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליהם. לטל אורן יש קול שכזה, שלא שומעים הרבה, במיוחד היום, במוזיקה הישראלית.

זה אלבום של כוכבת רוק גדולה, מהסוג שאין לו מקום בארץ. הנגינה החזקה והטקסטים שנעים בין אניגמטיות מרוחקת לפניה ישירה וברורה, מזכירים אמניות גדולות מארצות רחוקות, כמו פי ג'יי הארווי הצעירה או פטי סמית' בתחילת דרכה. ועם זאת, אין כאן ניסיון לחקות אף אחת, או לשאול מיצירה אחרת. המסורת של הרוק הנשי פשוט טבועה בטל אורן וביצירה שלה.
רק עשרה שירים יש באלבום הקצר והמהודק זה. אין בו שיר שצועק "תקשיבו לי, אני סינגל" ומתבלט מעל האחרים, אבל אין בו גם שום פילרים. עשרה שירי רוק מצויינים, שמכניסים אותנו לתוך עולמה של יוצרת ייחודית, שאמנם פותחת לנו פתח אבל זהו עדיין צוהר דק, מכוסה בצעיף דק של מיסתורין. סימני שאלה שמופנים לכל עבר, פנימה והחוצה. אלינו המאזינים, אל מאהבים ואורחים בחיה, אליה עצמה.

האלבום מתחלק לשניים: השירים הרועשים והכבדים יותר והשקטים יותר. הראשונים, שהם גם הקצביים יותר ("לא הספיקה השמש", "רומבה", "אזולאי", "קצה העולם") הם שירים של לילות שנגמרים מאוחר מידי במקומות אפלים מידי. אלו השירים שהופכים את ההופעות של טל אורן לדחוסות באנרגיה. מי שראה אותה כבר בהופעה חיה (כמו בערב ראש השנה של אפרכסת, שם היא חרכה את הבמה בלהבות גדולות) יודע איזו עוצמה יש לשירים האלה.

השירים השקטים יותר, "חדר ילדים", "אם אתה צף למרות הכל" ו"גב" שסוגר את האלבום עם תזמור כלי מיתר מרהיב  של גיל נמט, חושפים עוד צד של טל ומראים איך המתח שבכתיבה שלה מצליח להישמר גם ללא המעטה הרועש שהיא עוטה על עצמה.

"אם אתה צף למרות הכל" , שהוא השיר היפה באלבום לטעמי, מקפל לתוכו את כל האלבום. מוזיקה שמצליחה להישאר מינימליסטית ועשירה בו זמנית והקול החשוף של טל אורן שחשוף לנו סוד, אבל לא מתוך ביטחון, אלא פשוט כי אין לה ברירה אלא למשות את המילים.

"וחשפתי לך סוד
לא מתוך בטחון
עוד רציתי ששנתך
תתערער קצת
שתדע על הצלילה
שתחשוש מפני המים "

במוצ"ש הקרוב תשיק טל אורן את האלבום במועדון הגאגרין, סלמה 46, בשעה 21:30, ואנחנו מחלקים לכם שני כרטיסים. כל מה שצריך בשביל לזכות הוא לכתוב בתגובות מה הוא אלבום הרוק הנשי האהוב ביותר עליכם. ההגרלה תיסגר ביום חמישי בשעות הערב.