ראשי > מבצעים! > פושטי היד – חלוקת כרטיסים ליאפים עם ג'יפים

פושטי היד – חלוקת כרטיסים ליאפים עם ג'יפים

מה: יאפים עם ג'יפים, פסאז', אלנבי 94, יום רביעי, 23.10, 21:00.

מאת: איל פדר

הפעם הראשונה ששמעתי על יאפים עם ג'יפים היה כשיצא "נבל דוד אדום", האלבום השני שלהם. אני אומר ששמעתי עליהם – כי הפעם הראשונה ששמעתי אותם הייתה רק הרבה שנים אחר כך, לצערי הרב. קצת אחרי שיצא האלבום הזה,  קראתי ביקורת של ירון טן ברינק (אח של) עליו ב-7 לילות. זאת לא הייתה ביקורת מפרגנת במיוחד, והיא סבבה בעיקר סביב זה שהלהקה היא "קשה", "לא מתקשרת" ולא פונה לקהל. זה גרם לי להתרחק מהלהקה הזאת ולא להסתכל אחורה. עד שיצא "קיץ של עור נמר" לפני שנה. אבל לזה נחזור עוד רגע.

יאפים, ההרכב של דניאל קיצ'לס ונעם יעיש, נחשב בצורה קונצנזואלית הרכב "קשה". משהו בשוליים של השוליים, באיזוטריה של האיזוטריה, בטח לא משהו שמתאים לאוזן של הקהל הרחב. התפיסה הזאת, שמתחברת עם האופי המיוחד שלהם כהרכב – ממעטים (מאוד) להופיע, מסתגרים בעצמם, שומרים על מסתוריות – שומרת אותם רחוק מאוד מהאוזן הממוצעת. המוניטין הזה מרחיק אותם מהרבה מאוד אנשים שעשויים להתאהב בהם לדעתי. ולכן שאלתי את עצמי – מה נותן להם את המוניטין הזה?

הדבר הראשון הוא הייחוד. קצת קשה לתאר את הסגנון של יאפים. יש שם פולק, בבירור, ובכלל מוזיקה עממית היא השפעה חזקה ביצירה שלהם, אבל יש גם שירי רוק, מאפיינים קברטיים לפעמים, אלמנטים קלאסים, ועוד ועוד. הסגנון של ההרכב הזה הוא יחודי, ולא נופל תחת אף "קטגוריה" שנוחה לנו לקטלוג. זה הופך את ההאזנה להם לחוויה קצת מבלבלת – רגע אחד אתה למעלה, רגע שני אתה מכונס בתוך עצמך, וההמשכיות היא מורכבת.

זה מתחבר לסיבה השניה – מקצבים. היאפים מאוד אוהבים לשבור ולשנות מקצבים בתוך השירים שלהם. רגע אחד לרוץ, ורגע אחר לעצור, רגע אחד לשבת על הביט ורגע שני למרוח. התנודות המקצביות הופכות את השירים שלהם לבלגאן מסודר וחיובי, שלא תמיד "קל" לשמיעה.

הדבר השלישי הוא הכלים והשירה. ההרכב של היאפים כולל בדרך קבע קונטרהבס, צ'לו ובנג'ו, לצד לא מעט הפתעות שמתווספות תוך כדי השירים. העיבוד הכילי הזה נוכח מאוד במוזיקה שלהם. בניגוד למקרים רבים אחרים, בהם כלים "מיוחדים" מנגנים תפקידים סטנדרטיים, יאפים מנצלים את המנעד שלהם עד תום, ונותנים לכלים לבטא את הסאונד הייחודי שלהם גם בתוך סגנונות אחרים. השירה שמתווספת מעל – שירה חזקה, יציבה, רגשית ועם גוון מיוחד מאוד משלימה את התחשוה הסוריאליסטית שהמוזיקה הזו מייצרת.

אבל הדבר האחרון הוא המילים. מה שבאמת באמת עושה את ההרכב הזה זה הטקסטים המיוחדים שלהם. המילים נעים איפשהו בין נונסנס להגות פילוסופית עמוקה, מעין גרסא איכותית ומורכבת יותר של המילים של הג'ירפות. הם כוללים ביקורת חברתית, סאטירה, שפה גבוהה, שפה נמוכה ומעוררים לא מעט רגשות בפני עצמם – עוד לפני המוזיקה העוטפת אותם. אחת הדוגמאות היפות לשילוב של כל המאפיינים האלה הוא ה"להיט" הראשון של הלהקה, הבת של הדיקן, אשר כלל את השורה האל-מותית: "הבת של הדיקן נהנית מסאדו וקוקאין, בתנאים אידיאליים",

הפרדוקס הוא שזה כל מה שעושה את הלהקה הזאת נפלאה. יאפים עם ג'יפים הם בעיניי הדבר הכי יפה, מעניין ומיוחד שקורה היום במוזיקה הישראלית. השילוב הנפלא של של מילים מרתקות עם מנגינות מיוחדות, שעוטפות בהגשה רגשית וחזקה ומטובלות באותו מסתורין שכבר שנים אופף את הלהקה הופך אותם לפלא, אוצר שמור ליודעי דבר, ואני מרגיש שהגיע הזמן שהוא יצא לציבור.

אני הכרתי את יאפים רק אחרי "קיץ של עור נמר", האלבום השלישי. כשהוא יצא הלכתי וקניתי אותו בלי לשמוע, הגעתי הבייתה, לחצתי פליי – ומהתו הראשון של "שק לי בשקר" ידעתי שהתאהבתי. למחרת כבר חזרתי וקניתי את נבל דוד אדום" ובשנת "הרעב מחוץ וחרב מבית", ובמשך כמה חודשים שמעתי כמעט רק יאפים עם ג'יפים – מנתח כל תו, כל מילה, כל מהלך מוזיקלי, וכמעט מצטער על כל השנים שבהן פספתי אותם.

בהופעה חיה ראיתי את ההרכב רק פעם אחת, באזור בת"א.  הפעם השנייה הייתה אמורה להיות באינדינגב האחרון, אבל זה לא קרה. זאת הייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי – הביצועים החיים של ההרכב היו אפילו טובים יותר מהמוקלטים. מלאי חיים, דיוק, רגש ואנרגיה. הקהל שהגיע היה שבוי בקסם שהשתחרר מכיוון הבמה ועיניו לא זזו ממנה לרגע.

אבל יאפים עם ג'יפים הם להקה קשה כאמור., ויש להן מעט מאוד הופעות. וגם אלה שיש – בקושי מיוחצנות, בקושי נדחפות, ונוטות לעבור מתחת לרדאר. ביום רביעי הקרוב תהיה הופעה כזאת, בפסאז'. אם אתם כבר עברתם את המשוכה, ונתת להם צ'אנס – כנראה שתרצו להיות שם. אם אתם עוד חוששים – זה הרגע לזנק. האמת, הסיבה הטובה היחידה לא להיות שם מחר זה אם אתם בבארבי באותו זמן.

כמיטב המסורת – יש לנו שני כרטיסים לחלק לכם.

רוצים אחד? תנו לנו ציטוט משיר של יאפים עם ג'יפים ותכנסו להגרלה.

ההגרלה תסגר ביום רביעי בבוקר.

  1. 21/10/2013 בשעה 22:09

    "לו רק ידעתי מה נחוץ לי, לו רק הייתה בי התבונה,
    משאלותי תמיד היו, חרטות בתנועה"

  2. yael
    21/10/2013 בשעה 22:21

    בית ראשן של גופות

    אין יותר טוב מזה
    כשזה כאן, עם חיוך פלסטי ודמעות
    הדבורים האלה לא עוקצות
    את יכולה לפתוח את העיניים
    לנקות את רוטב הבולונז מהשפתיים
    ולקוות שהגופות צפות לבד
    הגופות צפות לבד
    כשהגופות צפות לבד
    אין מי שירגיש בחסרונן

  3. 22/10/2013 בשעה 00:00

    "רק פזמון אחד לטשטש את הכאב,
    והשווארמה הזאת ממשיכה להסתובב…"

  4. yanshuf
    22/10/2013 בשעה 00:25

    אצטט סיטואציה, לא שורה: שישי בערב, חייל סדיר, הגעתי בטרמפים לתאטרון החאן בי־ם להופעת פרידה של הלהקה, עוד לפני האלבום השני. אורגן קסיו, זה מה שנחרת לי הכי עמוק בראש.

  5. 22/10/2013 בשעה 10:10

    קמתי בבוקר
    אכלתי א. בוקר
    הלכתי לישון

  6. שלומי
    22/10/2013 בשעה 12:25

    …כל המילים כולם
    מעבר למעקה
    החשמל שוב נופל…

    • רומי
      22/10/2013 בשעה 14:05

      (ציטוט של ציטוט)
      אני לא חוזרת הביתה

  7. אורית ז.
    22/10/2013 בשעה 14:09

    הג'יפים דוהרים על קו המים

  8. לירן
    22/10/2013 בשעה 14:13

    תחת שכבות שקופות של כפור
    הבט בזהב, בנחושת ובאור
    באריות, בנמרים ובדובים

  9. יניב
    22/10/2013 בשעה 14:59

    את יכולה לפתוח את העיניים,
    לנקות את רוטב הבולונז מהשפתיים,
    ולקוות…

  10. צורא
    22/10/2013 בשעה 15:58

    אין שוברי קופות בדרך לגן עדן ומצדי זו הדרך לגיהנום

  11. 22/10/2013 בשעה 16:47

    אסור להיות נאיבי, או בסביבה.

  12. יואב
    22/10/2013 בשעה 17:02

    חתום פה פה ופה ופה
    גהץ את כתם הדיו
    אל כיס חולצתך
    הכניסה אל ליבך

  13. carmella
    22/10/2013 בשעה 18:05

    הנמלים שרות במחילות
    בבטן אדמה זרועת סודות

  14. רום פ.
    22/10/2013 בשעה 18:07

    האם אלה שעותינו האחרונות יחד?

  15. טלאור כהן
    22/10/2013 בשעה 18:31

    טלפון ציבורי, מסעדה במערב
    יש לה צעיף ותיק על הגב
    מרוחה באיפור ודמעות
    נשמע כמו שיר שאני לא מכיר
    אני חי על טיפות עיניים וסוכר חום
    יושב על אסלה צלבי קרס על הקיר
    אבא אומר שלכל דבר יש מחיר
    הבת של הדיקן נהנת מסאדו וקוקאין
    בתנאים אידיאליים
    זרוקה על הריצפה שיכורה
    מריגושים אלימים
    אבל זה בכלל לא ענייני.

  16. מור
    22/10/2013 בשעה 19:00

    את השם שלי אחרוט, בשירותים ליד הכיור והוסיף בצד ביקר והתאכזב

  17. michael
    22/10/2013 בשעה 23:21

    זקוקה לרצפה
    שיכורה מריגושים אלימים
    אבל זה בכלל לא ענייני

  18. גיא
    23/10/2013 בשעה 00:17

    אני חי על טיפות עיניים וסוכר חום

  19. עידן
    23/10/2013 בשעה 00:35

    שק לי בשקר
    רד לי לקבר
    הנמלים שרות במחילות
    בבטן אדמה זרועת סודות

  20. drorvar
    23/10/2013 בשעה 01:34

    נערה הרה ושנאי מת לראשה, אוצרת תערוכה

  21. אפרת
    23/10/2013 בשעה 02:08

    והשווארמה הזאת ממשיכה להסתובב

  22. 23/10/2013 בשעה 08:00

    הזוכים הם איל ו- YAEL!
    מזל טוב!
    בדקו את תיבות המייל שלכם.

    תודה לכולם על ההשתתפות!

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: