ראשי > מבצעים! > להתאהב בתמונה הגדולה – ריאיון והגרלת כרטיסים עם שני קדר

להתאהב בתמונה הגדולה – ריאיון והגרלת כרטיסים עם שני קדר

מאת: מיכאל גינדין

ביום שישי, ה16.8, בשעה 22:00, תעלה שני קדר ולהקתה על במת הלבונטין 7 להופעה אחרונה של "ניהול מצבי משבר", אחד האלבומים המיוחדים והבולטים בשנה ברוכת האלבומים שעברנו. לכבוד הופעת הפרידה נפגשתי אתה לשיחה על האלבום, על הופעות ועל מוזיקה.
רוצים לזכות בשני כרטיסים בודדים להופעה? כתבו לנו עם איזה מוזיקאי שהוציא אלבום השנה הייתם רוצים לשבת לשיחה. ההגרלה תיסגר ביום חמישי בשעה 22:00. ועכשיו – שני.

"שוב זה נגמר
שוב זה גומר אותי
שוב התפילות שלי שנענו
התחפשו"

צילום- יעל מאירי

למה הופעה אחרונה?

העניין של ההופעות נהיה קצת מסובך כרגע. הלהקה שלי מפוזרת בכל הארץ ואני צריכה לסיים את זה גם כי אני נוסעת לחו"ל לכמה חודשים וגם כי רציתי לסגור את כל האירוע הזה בחיים שלי בטקס כזה של הופעה.  בטח כשאחזור אמשיך לעשות מוזיקה, אבל אני צריכה אירוע לסיום התקופה הזו, של חצי שנה, מהרגע שהאלבום יצא.

בחצי שנה הזו התעסקת רק עם האלבום, או שכתבת דברים נוספים?

התחלתי לכתוב קצת דברים, ויש לי תחושה מעורפלת לגבי מה יהיה הלאה, אבל זה עוד לא התבשל. בין האלבום הראשון לשני עברו שש שנים ואני חושבת שייקח פחות זמן עד לצאת האלבום הבא.

פספסתי את ההופעות של האלבום הראשון, ואז טסת לחו"ל וחשבתי שזהו, לא יהיו עוד. שתעזבי ולא תחזרי. מה גרם לך לחזור?

התגעגעתי, וגם הבנתי שאני לא יכולה לגור שם. אני מאוד אוהבת את ברלין, אבל אני לא יכולה לגור שם, גם בגלל החורף, שאמנם לא חוויתי אותו כי גרתי שם שני קיצים, וגם בגלל הגעגועים.

הופעות להקה גדולות לא עשיתי הרבה כל כך, אבל עשיתי הופעות סולו בכל מיני מקומות. פחות התפרסתי משרציתי – רציתי להופיע בכל הארץ, ולקחתי כל הזדמנות שהייתה בהתחלה אבל די נגמרו לי הכוחות. היו כמה הופעות עם הרכב להקה מצומצם, עם אורי דרור (בס) ומיכל שני (קלידים). ואז היתה ההופעה ביערות מנשה שהייתה ההופעה אחרונה עד עכשיו.

הייתה ממש הופעה מעולה. אנשים ממש התלהבו. מה הייתה ההופעה הכי טובה מבחינתך?

ההופעה בלבונטין, שהייתה גם ההופעה השנייה שעשינו, ולכן אנחנו עושים את הסיום בלבונטין. היה משהו בסאונד של לבונטין שמאוד התאים לסאונד של האלבום. אביב מארק היה על הסאונד והוא ממש אהב את האלבום, והכל התחבר ומשהו מאוד עבד שם, אז חשבתי שזה צריך להיות המקום להופעה האחרונה.

זה אלבום שצריך לעבוד עליו מבחינת סאונד. נראה לי מאוד קשה להוציא את מה שתכננתם. יש בו כמה דברים מאוד מגניבים מבחינת סאונד.

זהו, שלא ממש תכננו. העיבודים באלבום הם די אימפרוביזציה. באתי עם סקיצות של שירים שהקלטתי בבית עם שירה וגיטרה. הנגנים שניגנו איתי היו חלק מ We Are Ghosts (הרכב שמבוסס בעיקרו על מוזיקה מאולתרת ששני חברה בו). נכנסנו לבית של בני (בנימין אסתרליס- המפיק המוזיקלי של האלבום והיוזם של We Are Ghosts) לשלושה ימים והם שמעו את השירים קצת לפני אבל לא הכירו אותם ממש והקלטנו לייב. הוספנו טיפה דברים אחר כך. מלבד זאת, הקלטנו גם את "סופי" אצלי בחדר. רוב האלבום הוקלט בעיבודים של הלהקה בלייב. עשינו כמה טייקים, ולקחנו את מה שיצא.

איך מעבדים את זה להופעה?

אחרי שסיימנו להקליט העיבודים נסגרו. אבל באמת לא הוספנו הרבה. רוב מה שנשמע שם זה מה שהיה בהקלטות.

זה מרגיש יותר מזה. זה לא נשמע כאילו זה היה מופק יתר על המידה, אבל התחושה היא שההפקה הייתה מאוד מחושבת.

זה היה סיכון מבחינתי. זה דרש ממני גם נורא לשחרר את השליטה, כי כשאתה בא לעשות אלבום או שאתה מאוד יודע מה שאתה רוצה, או שאתה מנסה מלא דברים, טוחן וטוחן עד שאתה מגיע למה שאתה רוצה. באלבום הזה רציתי את האינפוטים של האנשים האחרים, כי ידעתי שהראש שלי לא מספיק בשביל לתת לשירים האלה חופש והיה בהם משהו שמאוד צריך חופש.  זה דרש ממני לשחרר ולתת לאנשים לנגן, בלי לנסות לשלוט. אני פתאום שומעת את השיר שלי הופך לעיבוד מוזיקלי עם עור וגידים ויכול להיות שזה לא מה שדמיינתי, אבל הייתי צריכה לשחרר את זה. אני חושבת שזה עבד כי אנחנו רגילים לעבוד לנגן אימפרוביזציה ביחד. אנחנו רגילים לבטוח אחד בשני מאוד, אנחנו יודעים לתקשר היטב בלי מתיחויות, וזה היה בעצם We Are Ghosts עם שירים. וזה גם היה כיף גם. אלו היו הקלטות כיפיות. המון פעמים יש מתח. היום אני לא ממש מבינה איך אפשר לעשות אחרת.

אבל אנשים עושים אחרת כל הזמן. מה שאת עשית הוא הדבר האחר והייחודי.

אני פשוט חושבת שאני לא יכולה לסבול יותר בעשייה המוזיקלית שלי, והרבה אנשים נורא סובלים כשהם עושים מוזיקה. אני לא חושבת שהחוויה הזו צריכה להיות סבל. יש המון לחץ, ואתה משקיע הרבה כסף בימי ההקלטות האלה וחייב שהכל יהיה מוכן לימים האלה, ואתה עובד עם אנשים שהם אולי מאוד מקצועיים וטובים בתחום שלהם אבל הם לא החברים שלך וזו חוויה שהיא מלאת סבל, ואני חושבת שהרבה פעמים גם שומעים את זה.

יש קו מאוד אחיד לאלבום, בעיקר מילולית, אבל מבחינה מוזיקלית יש גיוון. 

צילום- יובל אראל

צילום- יובל אראל

בהרבה שירים כל אחד מאיתנו לקח את ההובלה. היו שירים שהם מאוד "בני", נניח את "בחריץ הדק שנותר" ממש כתבתי אותו בשביל בני, עם הגיטרה שלו ותפקיד הבס של אורי. יש שירים שדני רווה מאוד בנוכחות עם התופים. יש שירים שבהם מה שאמיר ניר (קלידים) הביא היה חדש לגמרי ולא צפוי מבחינתי.

את סדר השירים תכננת מראש? בבטטת רוק נעשה סיקור לגבי האלבום והנרטיבים שלו ובאמת יש תחושה של כיווניות מאוד ברור של האלבום. לא התקדמות לקראת פואנטה, אבל בהחלט כיווניות.

היה לי מאוד קשה עם הסדר של השירים, ידעתי שאני רוצה לפתוח עם "רוחק ראייה" ולסגור עם "כל האורות", וידעתי גם אילו שירים אני רוצה שיהיו בהתחלה ובאמצע, אבל לא היה לי סדר מוגדר בראש ובסוף פתרתי את זה, והיה צריך לפתור את זה. הוא ראה שם נרטיב שאני לא בטוחה שיש.

האלבום מרגיש כמו אלבום מאוד אישי, שמשתמש בשפה שהיא פוליטית. יש שירים אישיים שהם הכי ברורים ועל השולחן, אבל יש הרבה שירים באלבום שהם דימויים אישיים שלך. נניח "עבודה פנימית".

את השיר הזה כתבתי לפני המחאה החברתית, לפני שדפני הורידה את האוהל.

היו הפגנות לפני 2011?

מסתבר. זו הייתה אחת ההפגנות הגדולות. ויש את הרגע הזה, כשאתה מגיע להפגנה מרחוק, ועובר ממרחב שקט ושומע את התופים מרחוק ומתקרב ומתקרב ואתה נכנס לעולם הזה של ההפגנה שהוא עולם מטורף לגמרי. אבל השיר הזה הוא פנטזיה חולנית כזו.

השיר הזה הוא ממש עבודה פנימית, ממש שיקוף פנימה. קשה לשיר שיר כזה מול אנשים או שזה יותר קל דווקא?

לא, לא קשה לי. אני חושבת שהייתי מאוד מוכנה לזה, מוכנה למקום של החשיפה הזו. אני מרגישה שהמקום הזה נכון לי עכשיו.  בשירים כמו "קור" ו"כל האורות", שהם שירים של פרידות וכשאני שרה אותם אני מרגישה את המקום שהייתי בו כשכתבתי אותם. אבל אני במקום של עוצמה בחיים שלי ובמקום טוב  אז אני יכולה ללכת לטיול בתודעה שלי עם השירים האלה. היה באלבום הזה הרבה הרבה שחרור. השירים באלבום הם לא כמו הילדים שלי. השקעתי המון באלבום, הרבה מהנשמה שלי, אבל אין לי תחושה של בעלות עליו. בתרבות אנחנו לוקחים כל מיני אובייקטים ומצמידים אותם לעצמנו כאילו זה חלק מהאישיות שלנו.

אבל זו באמת את, זה באמת חלק מהאישיות שלך.

אבל זה לא כולי. זה חלק ממני. חלק שהיה מנקודה מסוימת בזמן. לכן זה מרגיש נכון להמשיך הלאה ולסיים את הטור הזה. אני מרגישה שאני עוברת את המקום הזה של התעסקות מאוד רצינית בפוליטי-אישי, אני אמנם עדיין מתעסקת בו אבל באופן אחר. אבל זה היה גם האופן שהקלטנו את האלבום שאפשר המון המון שחרור. זו הייתה החלטה מודעת וזה גם עזר, בגלל שהטקסטים מאוד פוליטיים,  להפוך אותם לנחלת הכלל. באלבום הראשון הייתה הרבה יותר מופנמות, אבל בגלל שהשירים יותר צועקים ויותר פוליטיים אז הם באמת יותר שייכים לנחלת הכלל.

עבודה עם רוחות רפאים 

ניכר כי ההשפעה של העבודה עם ההרכב מקבלת חלק משמעותי בעשייה של האלבום הזה. איך העבודה עם We Are Ghosts השפיעה?

צילום- דובי שרגא ונוע מגר

צילום- דובי שרגא ונועה מגר

אחרי שאתה מאלתר, אחרי שאתה שר אלתור אתה הופך לחסר פחד. אתה נותן הצצה לאנשים לתת מודע שלך בלי שאתה אפילו יודע. זה עוזר לשחרר את זה. מה שמדהים במוזיקה הוא שהיא נוצרת ברגע וגם נגמרת ברגע. זה אחד הזמנים היחידים שבהם אני לא חושבת על כלום אלא רק עושה את מה שאני עושה. בגלל זה אין לי אולי תחושת בעלות, כי זה שייך לרגע.

איך התחיל פרוייקט We Are Ghosts?

ב2009 נפגשנו אצל בני ולא היה ממש ברור מה קורה ואיך אנחנו עושים את זה. בסשן השני, כשכבר הגענו עם יותר אנשים ונפגשנו באולפני "העוגן", התיישבתי ליד הפסנתר, שזה כלי שלא נגעתי בו כמה שנים, והתחלתי לשיר. ויצאו לנו שירים מדהימים ולא ממש הבנו איך זה קרה. ששירים באילתור יכולים לצאת כל כך שירים.

איך עובדת תקשורת בהרכב כזה?

אנחנו לא קובעים כלום. לפני כל סשן, בני  ממקד אותנו ומזכיר לנו להקשיב אחד לשני וזה מאוד עוזר להכניס אותנו למצב הזה. בסשן ההוא היו לנו גם תנאים מאוד טובים, לכל אחד היו אוזניות והוא היה יכול באמת לשמוע את כולם. אבל זו פשוט הקשבה. אין לי מילה אחרת לזה. אם תקשיב לשירים ממש תראה איך זה קורה: מישהו מתחיל רעיון, ואז אנשים מצטרפים אליו. בדרך כלל זו אני שממשיכה עם ליין שירה שאין לי מושג איך זה קורה  וזה ממשיך להיבנות באיזושהי דרך. אבל הרגעים הממש מדהימים היא שכולנו משנים את מה שעשינו ביחד. אין לי דרך להסביר את זה חוץ מטלפתיה. כולנו מרגישים שמשהו הולך לקרות, ואז כשזה קורה אנחנו כולנו זזים אתו ביחד וזה רגע מדהים שקורה אולי פעם או פעמיים בסשן.

זו הייתה הפעם הראשונה שלך בהרכב?

תמיד הסתובבתי סביב הרכבים, אבל זו הפעם הראשונה שאני חלק אמיתי בהרכב. אני חושבת שזה גם יהיה הכיוון שלי בהמשך, והאלבום הזה היה צעד בכיוון הזה. גם בהופעות האנשים שמנגנים מנגנים את התפקידים שהם כתבו באלבום. בני עם התפקיד שלו, ואורי עם הבס שלו. הם גם מאוד מעורבים וקשורים לשירים ומאוד כיף אתם.

איך החיבור של We Are Ghosts לאלבום שלך קרה, איך בחרת את האנשים?

שלחתי מייל ללהקה: "כתבתי אלבום, וניסיתי כל מיני אנשים וזה לא עובד ואני רוצה שתעזרו לי". דויד פרץ הרים את הכפפה והציע להקליט את זה בדרך של We Are Ghosts. קבענו תאריך ומי שהיה יכול הגיע וכך נוצר האלבום.

כמה זמן ארכה כתיבת השירים של האלבום?

שנה בערך. התחלתי לכתוב אותו ב2010, עם הפסקות, ואז עם פרוץ המחאה ב2011. מה שקרה עם המחאה היה מטורף, כי אני כותבת את מה שקורה, ומה שקורה כותב את עצמו. פחדתי שכולם יחשבו שכתבתי את האלבום על המחאה. זו הייתה גם התחושה הסוריאליסטית עם המחאה, כי זו הייתה תחושה שהדבר הזה שפנטזתי עליו מתגשם. שאלפי אנשים יוצאים לרחובות. קיוויתי שאני אזכה לראות את היום הזה, וראיתי אותו. לא שמאז קרה משהו…
בשבילי זו הייתה תקופה של חלום-מציאות.

כשהיה תרגיל לפני, נזכרתי ב"יש תרגיל" ותהיתי אם זו לא מזימה זדונית שישמיעו אותך בכל פעם שיש תרגיל ברדיו. יש באלבום שירי תרגילים, שירי פיגועים. זה קצת כמו זמרים שכותבים שירי חתונות – כיסית לעצמך חלקה בטוחה. איך הרדיו הגיב לאלבום?

88 FM מאוד אהבו אותו והזמינו אותי להתארח, אבל אחרי ישיבת סינגלים, גלגל"צ לא הכניסו את "כל האורות" – שהוצאנו אותו כסינגל בשביל להיכנס לגלגל"צ.

"כל האורות" זה השיר האהוב עלי באלבום.

שיר מאוד מאוד עצוב. לפעמים אני נדהמת מכמה שהוא עצוב. זה אחד הטקסטים הטובים שכתבתי, ואחד הקצרים שבהם. זה אחד השירים היחידים שממש ידעתי איך אני רוצה שהם יישמעו. מבחינתי לא הייתה לו אופציה אחרת. ידעתי שאני רוצה שם כלי מיתר וכלי קשת. הקלטנו את הבסיס שלו ושירה ישבה וכתבה את העיבוד לכלי מיתר במקום, והקליטה אותו מידית. זה היה ממש רגע של בכי. אורי אומר שתמיד כששומעים את כלי המיתר נכנסים מתחילים לבכות.

שני קדר והלהקה, ניהול מצבי משבר, יום ו' 16.8, 22:00, לבונטין 7

  1. נדב
    13/08/2013 בשעה 18:30

    אשמח לשבת קצת עם יהוא ירון🙂

  2. ענבל
    13/08/2013 בשעה 18:40

    אביב גדג'

  3. בן
    13/08/2013 בשעה 18:42

    סיסטם עאלי

  4. קרן הלמר
    14/08/2013 בשעה 00:02

    שני פלג

  5. צביקה אפור הזקן
    14/08/2013 בשעה 01:16

    מרינה

  6. דימה קרופניקוב
    14/08/2013 בשעה 08:31

    אסף אבידן

  7. אלכסנדרה חייסינה
    14/08/2013 בשעה 08:32

    הבילויים

  8. sura
    14/08/2013 בשעה 14:02

    כלבי רוח

  9. מאיה
    15/08/2013 בשעה 12:50

    דניאלה ספקטור

  10. יואב
    15/08/2013 בשעה 13:08

    יהוא ירון

  11. אורן
    15/08/2013 בשעה 19:55

    עם נדב אזולאי

  12. 16/08/2013 בשעה 08:24

    ההגרלה נסגרה, הודעה נשלחה לזוכים

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: