מחווה לקלוזינג טיים של טום ווייטס – חלוקת כרטיסים
לאחרונה התעורר גל טום ווייטסי: זה התחיל עם הפרויקט שירים משומשים של גיאחה (עונג שבת), שלאחר כמה שנים של הקפאה עמוקה חזר לחיים ויראה אור בעוד ימים ספורים; וזה ממשיך עם ערב מחווה לאלבום הבכורה של ווייטס, Closing Time, שחוגג עכשיו 40 שנה. עמוס צימרמן, שהפיק בשנה שעברה את Harvest, המחווה לאלבום של ניל יאנג, הפיק גם את הערב הזה וכך הוא כותב:
את הקריירה המפוארת והבלתי שגרתית של טום ווייטס קשה לתאר במילים. את האדם עצמו קשה עוד יותר לתאר אבל כשמנסים קופצות מיד שתי מילים לראש: יוצא דופן. טום ווייטס הוא זמר-יוצר, מלחין, שחקן ועוד הרבה דברים, אך יותר מהכל הוא פשוט טום ווייטס – אדם שהוא עולם מוזיקלי מורכב ופורה המכיל 17 אלבומי אולפן בסגנונות שונים, חלקם נסיוניים ומשונים, חלקם פורצי דרך, חלקם פשוטים וקלאסיים, כולם ספוגים בקסם הכל-כך מיוחד הזה של אחד היוצרים המשפיעים, המוערכים והמקוריים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה.
במרץ 1973 החל ווייטס את המסע המופלא שלו עם אלבום הבכורה המופתי Closing Time ובו שירי שעת לילה מאוחרת בודדים, מוכי-אהבה, מרגשים ויפהפיים להחריד. הציג לעולם פסנתרן ברים צעיר, רגיש ומוכשר להפליא, בעל חיבה עזה לוויסקי וחוש הומור נהדר לצד מלנכוליה שובת לבבות. השילוב המהפנט והמוצלח בין פולק לג'אז, יחד עם המלודיות הקליטות וההגשה המדוייקת והכנה בקולו המחוספס של ווייטס, הוליד אלבום שעם השנים קיבל מעמד יצירת מופת אהובה ומוערכת, שונה כל כך מכמעט כל מה שעשה ווייטס בהמשך דרכו המוזיקלית.
ביום חמישי הקרוב יתקיים באוזןבר ערב מחווה חד-פעמי לאלבום בו יקחו חלק: סיון אבלסון (Eatliz), יעל אייזנברג, טליה אליאב, דורון בוטניק (Inga-Dingo), ירון בן-עמי, רותם בר אור (theAngelcy), נועה ברירו, נטלי גבע, יניב הורוויץ, חיה מילר, טל כהן-שלו, רונן כוכבי, אלון לוטרינגר, איתי מזילו, אופיר סומברג, אלון עדר, לוטם עזנר, צביקה פורס, עמוס צימרמן, SHIM, Sun Tailor ושירלי קונס – שיבצעו את השירים מתוך האלבום, לצד מספר שירים נבחרים של ווייטס מתקופות אחרות בקריירה.
אנחנו כאן כדי להציע לכם הזמנה זוגית אחת לאירוע. ספרו לנו על אלבום בכורה שהסעיר את עולמכם/קרוב לליבכם/שאתם אוהבים ומוקירים (אפשר גם סתם תגובה, לייק או שייר – אבל זה פחות מעניין) וכנסו להגרלה, שתיסגר ביום שלישי. ותודה לעמוס!
מחווה לקלוזינג טיים, חמישי 14.3, אוזןבר, 22:00.
אפרכסת | בלוג מוזיקת שוליים מקומית 
אני זוכר את ששמעתי את האלבום הראשון של מרסדס בנד, בערך חודשיים אחרי שיצא. נמשכתי לשמוע אותו בגלל השם המוזר, וגיליתי להקה מקפיצה, חצופה ועם סגנון מאוד מתוחכם יחסית למה שהיה נהוג פה באותם ימים. ואז הייתה ההופעה באלפנט, שהגיעו אליה 30 איש…היה טירוף
אלבום בכורה… איזה קשה!!
חשבתי הרבה. התואר הולך לראשון של Placebo מ-96.
"לנשום בספירה לאחור" של רונה קינן עשה לי את זה, אי אז לפני שנים רבות. במיוחד 'לחיות נכון', אחד השירים האהובים עליי עד היום.
הראשון של מיוז, "שואוביז", העיף לי את המוח
אני חושב שאלבום בחורה של Fleet Foxes הייתה הפתעת השנה,פתאום חבר'ה מסיאטל חזרו לכותרות אחרי הרבה זמן.
גם השני שלהם מעולה!
אני רוצה כרטיס אבל לא רוצה לעשות תרגיל מרשים או לספר סיפור מצחיק מרגש או נוגע ללב וממילא אף אחד לא מכיר אותי אז תגידו, מה באמת הסיכוי שאזכה במשהו?
שבוע טוב כפרות, בלי קשר לכלום אתם אחלה אפרכסת שבאפרכסות 🙂 וגם חמודים מאוד.
מהאלבומי בכורה האחרונים שהרטיטו את ליבי…. אני חושבת שזה שמור לרג'ינה ספקטור.11:11
כל שיר התחבר בדיוק לאיך שאני מרגישה ועשה לי צמרמורת וידעתי שזו אהבה אמיתית….
היא גם עושה את זה כמו שצריך כי כל שיר שם הוא "לגמרי היא" בלי פוזות, שרה במלא סגנונות ונותנת טעימה אמיתית למי שהיא וזה תענוג של דיסק… וכמובן עכשיו בזמן פרידה מאדיוט אני שומעת את זה לא מעט…..
אהוד בנאי והפליטים. מהפכני ורק משתבח עם השנים.
איזה כיף. שמח להכיר את טום וויטס.
האלבום של יהוא ירון כמובן
element of crime – try yo be mentch
הפך לי את העולם והראה לי שמוזיקה לא חייבת להיות מהירה או מסובכת ושאפשר לכתוב באנגלית גם אם זו לא שפת האם
בנוסף, זה לאבום מעולה !!!!
וכמובן שמרוב מהירות טעיתי באיות של שם האלבום אז לפיצוי, הנה שיר:
Nighthawks at the Diner, לא אלבום בכורה, אבל הראשון שאני שמעתי של טומי בוי, ואז גיליתי שמוזיקה יכולה להשמע כך!
Arcade Fire – Funeral. הדהים אותי בזמני. עדיין מדהים.
sinead o'cconer – the lion and the cobra
אלבום בכורה וסיכום קריירה של הצמד david and david, עשה לי את זה אי שם ב-1986, והיה מבטיח. חבל שלא היה לו המשך…
See This Through And Leave של The Cooper Temple Clause
האלבום של עוזי נבון והמכרים היה מגניב מאוד 🙂
האלבום של ג'ף באקלי המנוח כמובן!
האלבום הראשון של שלומי שבן תפס אותי בתיכון, בדיוק על הטיסה המסורתית לפולין. קניתי אותו בדיוטי פרי מתוך תחושת בטן ובלי להכיר אף שיר (פרט לשניים ששודרו ברדיו שדוקא אותם לא כל כך אהבתי). המטוס המריא ואני שמעתי את "שרמוטה פוריטנית" וידעתי שלא יכולתי לבחור טוב יותר 🙂
האלבום האהוב עלי הוא blue של ג׳וני מיטשל.
זה עמוס דילן? 🙂
משום מה האלבום שקופץ לי לתודעה כרגע הוא Jagged Little Pill של אלניס. הוא באמת נפלא.
http://www.allmusic.com/artist/alanis-morissette-mn0000932665
זה לא היה אלבום הבכורה שלה. זה כן היה אלבום הפריצה שלה.
The White Stripes
אלבום הבכורה שהסעיר אותי הוא אלבום הבכורה של הbrain candies 🙂
: /
nick drake – five leaves left
מי ידע שאפשר לכתוב שירים כאלה.
את קלוזינג טיים שמעתי בפעם הראשונה אצל חברה כשבאתי לבכות לה על פרידה קשה מבחור קשה. החום והרומנטיקה התיישבו לי על הלב כמו ג'ל אלוורה על כוויה. שמעתי את האלבום בלופים כמה חודשים ואני אכיר לו טובה לנצח 🙂
"נאמנות ותשוקה" של אלג'יר. אלבום שכל מילותיו חקוקות בליבי מזה שנים.
פוסט שכתבתי על ALL THINGS MUST PASS של ג'ורג' האריסון, כחלק משבוע אלבומי בכורה בבלוג 'קולומבוס':
אלבומי הבכורה הטובים ביותר יצאו מידי אנשים שהכישרון לא רק נוזל מהם אלא מתפרץ החוצה ושוטף בסערה מכשולים כמו בוסריות, הפקות גרועות, סאונד עלוב, תקציב נמוך ועוד אלף ואחת צרות שגורמות לאלבומים ראשונים של להקות ענקיות להחוויר לעומת היצירות שבאו לאחריהן (מישהו אמר פבלו האני, רדיוהד, למשל?).
ג'ורג' האריסון הוציא את האלבום הראשון שלו לאחר התפרקות הביטלס. היה לו את כל הכסף שבעולם בבנק, בעל חברת הפקה והפצה משלו. הכישרון שלו כבר זכה לבוא לידי ביטוי בעשר השנים בהן היה חיפושית קצב ושירים ענקיים שלו נצרבו בתודעה הציבורית וכיכבו במצעדי הפזמונים ברחבי העולם. למרות כל מה שציינתי כאן, ב ALL THINGS MUST PASS של האריסון יש את כל המאפיינים של אלבום בכורה יוצא דופן – סאונד ייחודי, כתיבה יוצאת מהכלל, כנות, רגש, תעוזה וחשוב מכל, הכישרון, אוי הכישרון – מתפרץ כמו הר געש.
מוכשר ככל שיהיה, האריסון תמיד נחשב לביטל הביישן וצמד הכותבים העיקרי לנון-מקרטני לא אהב לוותר על זמן המסך שלו. דוגמא מצוינת לכך היא אחד השירים האפיים ביותר של הביטלס – 'WHILE MY GUITAR GENTLEY WEEPS. מסופר כי לנון ומקרטני הטילו וטו על הקלטת השיר והכללתו באלבום הלבן עד שג'ורג' האריסון הביא אורח מיוחד לאולפן – אריק קלפטון, שתרם את הסולו האדיר ושכנע אותם שהשיר אכן ראוי להתפרסם. שירים רבים מאלבום הבכורה של האריסון מתוארכים חזרה לימי חיפושיות הקצב, אפילו למסע בהודו ולימי ההקלטה של האלבום הלבן(שיר הנושא למשל), ובאנתולוגיה השלישית של הביטלס ניתן לשמוע כמה קטעים של ג'ורג' שיהפכו לשירים או חלקי שירים באלבום הזה.
השירים הרבים שצבר ג'ורג' החל משנת 1966 ועד ליציאת האלבום ב-1970 שנדחו על ידי לנון-מקרטני, או שאפילו לא יצאו מהמגירה מחשש לדחייה, מתפרצים כאן. ועוד איך מתפרצים, האלבום היה לראשון בהיסטוריה שיצא במארז של שלושה תקליטים וכלל בתוכו ג'אם סשנים עם מיטב המוזיקאים בעולם. באלבום הזה האריסון עובר לקדמת הבמה ומתגלה במלוא הדרו, השירה הנפלאה והמיוחדת שלו, החיבה החדשה שרחש (עוד מימי LET IT BE ) לסלייד גיטר ולמוזיקת קאנטרי, סולואים פשוטים אך שומטי לסתות, שני שירים שנכתבו ביחד עם דילן, ואפילו כמה שירים מתוזמרים (כמו 'ISN’T IT A PITY' הנפלא, למשל).
מצד אחד, מפתה לחשוב כיצד הפנינים המשובחות ביותר באלבום הזה היו מתערבבות להן עם היהלומים של ג'ון בIMAGINE ואבני החן של מקרטני באלבום MCCARTNEY שיצאו מאוחר יותר באותה השנה כתכשיט נוסף מבית הביטלס. מצד שני, לפעמים צריך לתת לכוכב אחד לנצוץ הרחק מהירח ומשאר הכוכבים, בצורה המיוחדת שלו.
אני עם אוגי. five leaves left של ניק דרייק תפס אותי כל כך לא מוכנה, שמהרגע ששמעתי אותו בפעם הראשונה ידעתי שזה הולך להיות אלבום המופת של חיי. אהבה ממבט ראשון שאף פעם לא חוויתי קודם או מאז. האזנתי לו כל (!) לילה משך כמעט שנה, ובכל שמיעה מצאתי ניואנסים חדשים. עד היום אני מרגישה שזה האלבום היחידי שנוגע בי בלי שום תיווך – מהפריטה של ניק דרייק ישר עמוק אל תוך הקרביים שלי.
I was young and I needed the money של Clifford Gilberto. מלווה אותי כבר איזה 13 שנה…
אביתר בנאי של אביתר בנאי… יש שם איזה אמת חצופה כזאת, חסרת בושה.
קשה מאוד לבחור אלבום שכזה, מאחר ואת רב האמנים האהובים עליי הכרתי בשלבים טרם או אחרי אלבום הבכורה. אבל לצורך העניין, Asleep in the Back של Elbow, ובמיוחד Any Day Now שנוגן בבקרים ב88fm והפך את התשישות הצה"לית למעט יותר זמנית.
אלבום בכורה של אביתר בנאי אחד הטובים
אלבום בכורה של tory amos/little earthquakes
ג'ף באקלי , Grace
חיבר אותי כנער לרגשות שעוד לא היו לי שמות אליהם
בא לעולם , נתן דיסק מושלם והלך
Grace של ג'ף באקלי
חשף אותי לרגשות שכנער לא ידעתי איך קוראים להם ..
בא לעולם, נתן אלבום אחד מושלם והלך.
במשך שנים, בתור נער, אהבתי במיוחד את האלבום Crime of the Century של סופרטרמפ, וחשבתי שהוא אלבום בכורה מצוין וטוב יותר מכל שאר האלבומים שלהם. אני עדיין חושב שהוא הכי טוב שלהם, אבל רק אחרי שנים רבות נודע לי שהוא לא אלבום בכורה וקדמו לו שניים אחרים.
קוף עקום אתה הזוכה, בדוק את המייל שלך. תודה לכולם על התגובות וההשתתפות!