ראשי > ביקורות > הבאר שבעים באים

הבאר שבעים באים

נדב אזולאי לא מרבה להגיע לת"א. כשהוא סופסוף כאן זאת הזדמנות מצוינת ללכת לראות אותו מופיע, כי הוא עילוי מוזיקלי. קפיצה העירה, יחד עם שותפו המוזיקלי, גיל נמט, הוא עשה לפני כארבעה חודשים וגם הערב הם מגיעים, לריאליטי ריהאב סנטר.

אחרי הפעם הקודמת, שהיתה הופעת דאבל יחד עם חיה מילר, כתב חברנו מיכאל גינדין, את המילים היפות האלה:

***********************************

בפרק הראשון של הסדרה הנהדרת "בנות", פונה הגיבורה האנה אל הוריה ומבקשת מהם להמשיך לממן אותה בשביל שתוכל לכתוב. “אני לא רוצה להבהיל אתכם, אבל אני חושבת שיש סיכוי טוב שאני הקול של הדור שלי. או איזשהו קול של איזשהו דור".

אני לא בטוח אם חיה מילר או נדב אזולאי הם הקול של הדור שלנו, אבל הם בהחלט איזשהו קול, של איזשהו דור. קול חד, כאוב וציני, אבל מלא בתאווה לחיים האלה, שמבטיחים כל כך הרבה אך מקיימים כל כך מעט.

חיה מילר נמצאים במקום נפלא עבור להקה. אחרי שנה וחצי של הקלטות באולפני קקטוס אצל נדב אזולאי וגיל נמט בבאר שבע השלישייה נשמעת מצויין, מחוברת ומדויקת מאי פעם. החזרות הרבות והשעות בסטודיו עזרו לשייף את הקצוות המחודדים, מבלי לאבד את החספוס הטום וייטסי שתמיד היה בסאונד החיה מילרי. האנרגיה הבלתי נדלית של סתיו בן שחר המתופף מתאזנת יפה ע"י הנונשלנטיות הבוטחת בנגינת הבס של אודי בונן. שניהם מספקים מצע מצוין לקול הצרוד של הסולן קוסטה קפלן ולנגינת הגיטרה והפסנתר שלו, שמנהלת דיאלוג בלתי פוסק עם המילים והשירה.

ההשפעות של הבילויים ניכרות במוזיקה של חיה מילר, בעיקר בתחרות הבלתי פוסקת בין הטקסטים למנגינה, מי עוקצני יותר. השירים מלאים בייאוש נעורים מתוק (“עד שקיבלתי רשיון, כבר אין לאן לנהוג”) ותסכול, שמתחרים ברצון העצום לחיות. כשנגמרות להם המילים הם פונים לקאבר האדיר שלהם ל"כסף מאמא" של דני הדר. “אמא, המצב קשה וזה לא באשמתי, אם אין לך כסף אז למה עשית אותי", באחד השיאים של הערב עבור הקהל הקטן אך הנאמן.

אזולאי את נמט, בביקורם הקודם בעיר

אזולאי את נמט בביקורם הקודם בעיר. צילום: הסמארטפון של חברת הבלוג

אם הכעס והכאב של חיה מילר מתגנבים החוצה בחיוך דק ומריר, אצל נדב אזולאי הם יוצאים בזעקה גדולה. הטינאייג'ריות והציניות בשירה של אזולאי הייתה עלולה לעצבן  אילולא הייתה מלאה בהמון כנות ויופי.  אזולאי (שירה וגיטרה) ושותפו לדרך גיל נמט (תופים ובאסים על מקלדת קטנה, בשכלול מופלא של דואו הגיטרה-תופים הנפוץ), יודעים לזעוק ברגע הנכון וללחוש ברגע הנכון. הכימיה בין השניים מדהימה; כשאזולאי מתחיל לנגן את "אוטובוס אחרון" הלהיט הגדול מאלבום הבכורה "בצד של הרעים, בגרסה מהירה מהרגיל, נמט מיד מצטרף אליו והופך את השיר לחגיגה של סקא-פאנק מקפיץ (אם רק היו מוסיפים לשיר חצוצרות ומבטא רוסי, הייתי עוד חושב שמדובר בשיר של לוס כפרוס), וכשנמט מחליט לקחת את השורות "לקח לי הרבה זמן להבין, שלחצתי על הגז במקום על הבלמים" באופן מילולי ולהאיץ לכל אורכו של "בצד של הרעים", אזולאי רודף אחריו קצר נשימה, עם חיוך זועף, בביצוע מכוסח וחד פעמי.

אבל דווקא ברגעים השקטים שלו אזולאי מראה את הכנות הנדירה והדוקרת שלו, את היכולת לכתוב שורות קצרות ומרומזות, שמשלימות את עצמן לסיפורים אצלך בראש. זה קורה בשיר היפה והנוגה "מקום לשבת", ברגע השקט הצלול והזך של הערב הרועש והנפלא הזה.

"ואם אי פעם יקרה לך משהו / תספרי לי /

שאוכל להיות עצוב / שאוכל לשמוח בשבילך /

ואם אי פעם יקרה לי משהו / את בטח תשמעי /

תוכלי ללבוש שמלה / להזכר כמה אהבת אותי"

[חיה מילר / נדב אזולאי וגיל נמט בלבונטין 7, יום שישי 14/9/2012]

מודעות פרסומת
  1. רביב ברזילי
    31/01/2013 ב- 10:48

    כל הכתובים לעיל פשוט מעולים! שווה ללכת לראות

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: