ראשי > מבצעים! > RawMania no. III – יומולדת וחלוקת כרטיסים

RawMania no. III – יומולדת וחלוקת כרטיסים

מאת : ארז טן ברינק

הקִרבה של בלוגרי מוזיקה אל מוזיקאים ולהפך, אינה דבר חדש. הבלוגרים אוהבים את המוזיקאים בגלל המוזיקה שהם עושים (ואולי אף מקנאים בהם) , והמוזיקאים אוהבים את הבלוגרים בגלל ש… ובכן… הם אוהבים את המוזיקה שהם עושים.

The Raw Men Empire - צילום : אלון פורת

אימפריית הגברים הנאים

ברוח הדברים הללו, הנני מתכבד להציג בפניכם, בהתרגשות מסוימת, את סיפור הכרותי עם חברי The Raw Men Empire.

…את יונתן מילר הכרתי עוד ב-1992. למדנו יחד בתיכון. הוא היה סולן של הרכב רוק – קיבוצניקים צולע בשם אמפרמטר או אתיקאט, ובכלל בכלל לא ניגן. הוא הקשיב אז למלא ג'אז וללהקת הדלתות, בעיקר. אה, והיה לו גם שיער בלונדיני ממש ארוך.

את צביקה פרוש הכרתי בראשית שנות האלפיים. לא זוכר מתי והיכן בדיוק, אבל הוא חבר ילדות של מילר. יום אחד נתתי לו את הגיטרה האקוסטית שלי. לרגע קצרצר ב – 2004, היה להם הרכב דואו משעשע, בשם the Works.

צביקה תמיד כתב המון שירים. תמיד הקשיב למלא להקות שרק הוא ועוד חמישה אנשים בעיר הזאת הכירו (עוד לפני עידן היוטיוב, אם איני טועה). הוא למד בקאמרה אובסקורה, ובסביבות 2008 ייסד את הרכב האסיד-פולק Dysfunctional Heroes יחד עם נדי בילו. הרכב שזכה להגשים חלום ולחמם את הלהקה האהובה עליו "Why" בבארבי.

את איתי קויפמן פגשתי בשנת 2007. עבדנו יחד בבית הקפה 'סוניה געצל שפירא'. הוא נהג להרכיב בנגן המוזיקה של המקום רשימות פלייליסט אינסופיות, שהיו מורכבות מכל פרויקטי הסולו של חברי הביטלס, בני משפחותיהם, וחיות המחמד שלהם – ואחר כך תופף על הכוסות שעל המכונת קפה, בעזרת מזלגות, לצלילי המוזיקה המתנגנת.

 את נדב לזר הכרתי בסוף 2008. הוא ניגן בלהקת הדוגמניות שהיתה מורכבת מאנשים מוכשרים מאד, אך לא ממש הצליחה. אה כן, וגם היה לו בלוג

 איפשהו בתחילת 2009, סביב כמה בארים ברחוב אחד בפלורנטין, הכל התערבב. הדיספנקשיונל הירוס התפרקו, צביקה ומילר חזרו לנגן יחד אחרי שנים והזמינו את נדב (שהתלהב מהלהקה הקודמת של צביקה, ואפילו כתב על כך בבלוג), שהיה אף הוא ללא להקה כבר זמן מה – לנגן איתם.

 אני הייתי סקפטי. למרות שכבר מההתחלה היה ניתן להבחין בקסם המוזיקלי של ההרכב הזה, לא היה לי ברור כיצד מוזיקאי משכיל ומדופלם כמו נדב, יתחבר אל צביקה, מוזיקאי די מוגבל (לתפיסתי {המוטעית!} באותם הימים), שכותב את רוב השירים שלו באותו קצב, ופחות או יותר על אותם אקורדים – ולא יודע לנגן אף שיר של הביטלס.

שמח לומר אחרי שלוש שנים, מלאנתלפים הופעות, שני אי. פי.'ס, ושני טורים מוצלחים באירופה – שלמדתי משהו (וגם אכלתי בתיאבון רב כמה כובעים). הכשרון הגולמי של צביקה בכתיבה והלחנה, יחד עם המוחות היצירתיים והמשכילים (מוזיקלית, אבל לא רק) של לזר וקויפמן (שהצטרף אליהם כעבור כמה חודשים), ונגינת הגיטרה החד פעמית של מילר (והחיוך, כמובן) יצרו משהו חדש ואדיר. פריק – פולק פרוגרסיב, אפשר לכנות את זה, אבל אפשר להסתפק ב"מוזיקה שמחה לאנשים עצובים – ולהפך".

צילום : דן אקרט

Me and some Raw Men

ביום שישי הקרוב יחגגו חברי האימפריה שלוש שנות פעילות, וכמה שירים חדשים – אשר יוכלו להיות אצלכם על המחשב, במידה ותגיעו להופעה. יהיו המון הופעות, מלא אורחים, דיג'יים, וכנראה שגם כמה רקדניות בטן או משהו כזה. הפרטים המלאים נמצאים כאן.

אם אתם רוצים לזכות בכרטיס, ספרו לנו  סיפור קצר על מוזיקה שאתם אוהבים, ונגריל ביניכם שני כרטיסים בודדים. לייקים או שיירים בפייסבוק זה גם סבבה.

תוצאות ההגרלה יפורסמו ביום חמישי בערב. The Raw Men Empire, שישי 20.7, 14:00, מועדון האזור.

מודעות פרסומת
  1. יותם הולנדר
    17/07/2012 בשעה 19:07

    במשך שנים אני שומע אחת לכמה זמן את the koln concert של keith jarret. אף אחד מחבריי לא יודע על זה.

  2. יניב רונן
    17/07/2012 בשעה 19:14

    הכרתי את the raw men empire בערב יום הולדת שנה לאפרכסת. קניתי את שני האי-פים שלהם, ומאז אני מכור. שלושים השקלים השתלמו עד תומם. הלכתי לכמה הופעות ובכל פעם האנשים הגולמיים לא איכזבו.
    אגיע בשמחה ליום הולדת שלוש של הלהקה המשובחת הזו.
    Long Live the Empire!

  3. תמר
    17/07/2012 בשעה 23:01

    : /

  4. אור_בי
    18/07/2012 בשעה 10:18

    זה או לזכות כאן או לבוא עם טוגה…
    כי אני הבנק לא עוזב אותי ואין שום סיכוי שאני מפספסת את ההופעה הזאת 😉
    אז עשו לעולם טובה ותנו לי כרטיס!
    🙂

  5. חן
    18/07/2012 בשעה 10:43

    לפני כמה שנים הייתה קיימת להקה אמריקאית מעולה, שנחרשה אצלי רבות, בשם Jump, Little Children, שחבר המליץ לי עליה, והיינו שני הישראלים היחידים שמודעים לקיומה. לפני כמה שנים, לזאק בראף (סקראבס) היה בלוג. יום אחד, הוא ביקש שימליצו לו על מוזיקה בתגובות, אז אני והחבר כתבנו כל אחד את שם הלהקה הנ"ל. פוסט אחרי זה, הוא כתב שהוא התאהב בלהקה הזאת, פוסט אחרי זה הוא גילה שהם התפרקו ונכנס לדיכאון, וכמה חודשים אחרי זה הוא וסולן הלהקה (ג'יי קליפורד) נעשו בסט פרינדס, והוא אף ביים לו איזה 2 קליפים. אה, וגם שיר שלהם היה בסקראבס בעונה השישית. זה היה… כיף.

  6. אילן ויכטר
    18/07/2012 בשעה 17:25

    אני הגשמתי חלום שהיה לי מאז הילדות בהופעה של רדיו הד ואר.אי.אם בפארק ב95. ההופעה הבינלאומית הראשונה שהייתי בה ולא האחרונה והיתה אירוע באמת מרגש במיוחד לוזינג מיי רליג'ן בלייב 🙂 מאז אני הולך אחרי האהבה שלי להופעות כמעט לכל מקום בארץ מבנימינה ועד באר שבע ואת רומאן אמפייר הכרתי בזכות אטמי אוזניים בלוג האב המיתולוגי. אז תודה לכם ולאטמי אוזניים על שעות של מוזיקה מעולה והופעות.משובחות

  7. moi
    19/07/2012 בשעה 00:07

    אה אני, מאוד

  8. מישקה
    19/07/2012 בשעה 12:49

    הפכתי עשרות חברים לאוהבי הלהקה. צבעתי עם לזר את האולפן שלהם לאדום, הקלטתי קולות רקע לאי.פי השני (וכך הכרתי אותך, ארז!), אירחתי אותם באירופה פעמיים (וכל מה שקיבלתי זה חולצה!), ואני אשמח לזכות לכרטיס בשביל חבר.

  9. 19/07/2012 בשעה 16:53

    כיף

  10. 19/07/2012 בשעה 21:13

    חן ושלומי – בדקו מיילים 🙂
    תודה לכולם על הסיפורים הנהדרים וההשתתפות. מקווים לראותכם מחר!

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: