ראשי > מבצעים! > "לא רחוק ולא כלום" – חלוקת כרטיסים+ראיון לקראת TV BUDDHAS, רביעי, אוזןבר.

"לא רחוק ולא כלום" – חלוקת כרטיסים+ראיון לקראת TV BUDDHAS, רביעי, אוזןבר.

מאת: איל פדר

TV BUDDHAS - הופעה אחת ויחידה + מורה מחליפה - אוזן בר, 18.7

יצא לי כבר בכמה הזדמנויות להשתפך על כמה שאני אוהב את הטיוי בודהז. הרכב הנויז\פוסט-Pאנק המצויין הזה הוא בעיניי אחד ממוצרי הייצוא המעניינים ביותר שיצרה הסצינה הישראלית.
הסאונד שלהם לא נשמע כמעט כמו שום דבר אחר ויש בו במקביל מעין ריגעה מונוטונית עם אנרגיה מתפרצת, דיסטורשן מחוספס עם עדינות ומוצר שהוא כל כך שלם בחלקיותו שהוא הופך להיות ממכר.
אפשר להגיד שיובל (גיטרה, שירה), מיקי (תופים) ואורי (גיטרות)  הצליחו בנישה שלהם – טורים בארה"ב ואירופה, קהל מעריצים בינלאומי, חתימה בלייבל (rough trade) נחשב בסצינה, וכל זה תוך חוסר-התפשרות טוטאלי על המוזיקה והסגנון שלהם. לאחרונה, אחרי תקופה ארוכה שחיו, יצרו ופעלו בחו"ל, חזרו (שני שליש מהם) לארץ הקודש, חזרה שלוותה גם בהרבה מטענים על שוק המוזיקה המוזיקה העצמאית והנויז והפוטנציאל הכלכלי בהן.
מאז החזרה הם שמרו יחסית על שקט (הופענות אחת בצימר), וביום רביעי הקרוב הם סוף סוף יעלו להופיע, בהרכב מלא ומשולש, על בימת האוזןבר בדבאל פיצ'ר עם הסופר גרופ מבית פית\קית – מורה מחליפה.
לקראת ההופעה המתוכננת תפסתי אותם לכמה שאלות:
יובל, מיקי ואורי – מה קורה עם הטיויבודהז היום? חלק בארץ חלק לא – יש עתיד? 
"הבודהאז זה משפחה. אז תמיד נהיה יחד, פשוט מופיעים קצת פחות. אנחנו כותבים עכשיו אלבום חדש ומתכננים למצוא חלל ולהקליט את האלבום הבא בעצמינו על מכשירים אנלוגיים שקנינו בטורים בחו"ל "
ומה אתם עושים עד אז?
"יובל עובד במשרד יחצ. אורי עובד במסעדה בברלין, ועכשיו נמצא בארץ לאודישנים של מאסטר שף, ומיקי עובדת בבייקרי על אבן גבירול ומתחילה ללמוד תסריטאות בסם שפיגל באוקטובר."
אפשר להגיד שהגעתם די רחוק, בעיקר יחסית לסצינת האינדי  – איך זה מרגיש? יש זוהר?
"לא רחוק ולא כלום. אנחנו עדיין צריכים לעבוד בעבודות רגילות לחלוטין שבקושי מפרנסות אותנו. ללייבלים יש מעט משמעות בימינו, ובאשר לזוהר….. בוא נגיד שאנחנו לא אנשים מאד זוהרים ואין במוסיקה שלנו שומדבר שמעודד זוהר, ככה שגם זה די לא רלוונטי.  הדבר היחיד הוא שכבר ניגנו בחו"ל כל כך הרבה שקל לנו מאד להשיג הופעות טובות אז אם כבר אנחנו יוצאים לטור די קל לנו לקבוע אותו ולקבוע אותו ככה שגם יהיה ממש מעולה. חוצמזה אנחנו עושים כמו תמיד מה שבא לנו, וזה המשמעות האמיתית של להיות אינדי"
יובל – אתה פרסמת לא מזמן מכתב מאוד טעון על המקום של סצינת המוזיקה והמוזיקאים היום.  מה גורם לך להרגיש ככה?
"הרבה שנים בדרכים. זה לא  היה מאמר מיואש כמו שהוא היה יותר מאמר מנקודת מבט של בן אדם בן 30 שאין ללהקה שלו הייפ מי יודע מה, לא מרוויח מספיק מהמוסיקה בלבד, ומתחיל לחשוב מחשבות של מבוגר בעולם של ילדים שיכורים. על זה שכבן אדם מבוגר, משופשף דרכים, שמתי לב עם הזמן להצטמצמות של מה שאני מכנה "מעמד הביניים" במוסיקה, שזה למעשה השכבה שפירנסה להקות נויז רוק שעשו טורים בתחילת שנות האלפיים. כל הסצנה כולה, פסטיבלים, מועדונים, והקהל שהיה פתוח למוסיקה שאין לה את הסאונד האינדי-פופי שפופולרי כל כך היום, ממש הלכה ונעלמה. המצב הזה מקשה להתקיים ממוסיקה שהיא מאתגרת, רועשת, כזאת שלא עונה על הקריטריונים של אידאל היופי העכשווי."
זאת דעה של הלהקה או שלך?
"של כולנו. אבל המאמר היה מילים שלי. אני לא בטוח שמיקי או אורי היו מסכימים איתי על הכל, בסופו של דבר אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים. אבל הנושא ברובו מוסכם על כולנו"

 יש הרבה מוזיקאים שפועלים היום ואמרים – וואי איך אני רוצה טור בחו"ל, הלוואי עליי לחתום בלייבל רציני. בתור בוגרי המסלול – מה תגידו להם?

"כל סוף טוב הוא מלכודת. תהיו תמיד ערניים, תמיד תשמרו על המטרות שלכם פתוחות בקצוות, ובסופו של דבר, אין דבר כזה הצלחה. אבל אם תשמרו על קשר ישיר ובלתי אמצעי עם האמת שלכם כקבוצה, אולי מתישהו בעוד 50 שנה תסתכלו אחורה ותגידו שזה היה זמן מוצלח לחיות בו."
 בנושא אחר – מוזיקה היא אומנות מאוד פוליטית, אך משום מה הסצינה בארץ, למרות המחאה, לא נכנסת לסיפור הזה בכלל, בניגוד לדיסיפלינות אחרות. למה זה לדעתכם? מה דעתכם על זה?
"הרבה מהאינדי בעולם, בצורה די פרדוקסלית ללא קשר לרמה של המוסיקה או לאיכותה, די אינפנטילי ברמת המסר. אני מוצא יותר מסר פוליטי בשיר של משינה משאני מוצא במרבית ההופעות שאני רואה בדרום העיר. זה אולי נחשב לא קול או משהו. אולי אנשים מפחדים מלהיות פוליטיים. אני לפעמים מרגיש בתל אביב כאילו זה 2003 שוב וכולם מנסים להישמע כמו בחול. אם הם כבר כן פוליטיים זה תמיד דרך משקפיים של רטרו, פוליטיים כמו באייטיז, פוליטיים כמו בניינטיז וכו. העולם רקוב ויש הרבה מה לכתוב על זה. אנחנו מעולם לא פחדנו להיות מוסריים במוסיקה שלנו. אני מכיר עוד אנשים כמוני ואני משתדל להקיף את עצמי בהם."
תן לי דוגמה, למשל במוזיקה של הבודהז?
"השיר no more neighborhood מדבר על התמסמסות הסצנות הקטנות והפיכת העולם לעיר אחת גדולה שבה התחושה שכונתית הולכת ומתחלפת בסלקטיביזם ואינדיוידואליזם. כשכתבתי את זה חשבתי על הפטיפון. אחרי הסגירה היו כמובן הרבה מקומות לנגן בהם, אבל מבחינה מוסרית לא ידעתי לאן אנחנו הולכים."

this town is dead all the kids have moved
to the big city, no there's no one here
they feel an itching when the city calls
deserted streets and shopping malls
coast to coast,
an empty basement in a working class town
all the kids are hung up on a new hip sound
and no one cares
the girls go wild for the sound of the city
the boys talk smart and dress real witty
but the emptiness remains the same
this is where we used to go
where we're going,  i don't know
no more neighborhood
וקצת רכילות לסיום: מיקי ויובל – זוגיות בלהקה – עובד?
"אנחנו קצת מתגעגעים עכשיו לזמן שהיינו כל היום ביחד, דיברנו כל היום מהבוקר עד הערב, עברנו הרפתקאות יחד, שמרנו אחד על השני. החיים בעולם המודרני כרוכים בהרבה וויתורים. שני בני הזוג חייבים לעבוד כדי לשלם חשבונות והם בקושי רואים אחד את השני..  הלהקה זה אנחנו. להיות ביחד כמו שהיינו בטורים למשל, זה מה שעושה את הזוגיות שלנו להיות מה שהיא עכשיו למרות ששניינו עובדים כל היום, ואנחנו תמיד מעורבים זה בחיי זו ברמה מאד עמוקה בגלל התקופה הזו של להיות אינטנסיבית יחד כל הזמן."
ואורי – הרבה זמן בדרכים עם זוג – לא מסובך? איך זה מרגיש לפרק את השותפות ולהשאר בחו"ל?
"בטח שמסובך, זה תמיד להיות גלגל שלישי, תמיד לשבת מאחור, רוב הזמן לא שומעים אותי, תמיד לקבל את המיטה הדפוקה(או בחלק מהמקרים את הספה או השולחן), אני חשוב שמה שהיה לי הכי קשה זה הזמן בין הטורים, שבו כאילו הם המשיכו לעבוד ואני הייתי מחוץ ללופ, אתה בא לחזרה ויובל פתאום שולף חולצה חדשה או עטיפה של תקליט, שלא ראיתי או הסכמתי עליה בחיים. לגבי לפרק את השותפות, אני חושב שכולנו היינו צריכים את זה, לא יודע אם השארותי או חזרתם היא הפירוק, נראה לי שכולנו התגעגענו קצת להיות יותר אידיבידואלים, כל אחד ילך לדרכו ולחייו ושאיפותיו… גם רבנו המון בטורים, ואני חושב שמהרגע שה'עול' הוסר אנחנו הרבה יותר רגועים אחד ליד השני. סך הכל נראה לי שזה עשה טוב"
ובינתיים ברביעי – דאבל פיצ'ר, איחוד מרגש של השלישייה, וכל זה במחיר שנדיר לראות באוזןבר. זה בשביל הכיף או שזאת אמירה?
"ההופעה ברביעי היא קודם כל עם מורה מחליפה המצויינים. התעקשתי על 20 שקל כי אני אולי חי בתקופה אחרת בראש שלי. גם אין לי את היכולת להתנתק מעצמי מספיק בשביל בלב שלם לבקש 40 שקלים.. הלוואי והיה לי. אולי בגלל זה אני מעולם לא הרווחתי מאמנות ממש, והתרגלתי פשוט לעשות מה שאני רוצה בלי קשר למציאות כלכלית כלשהי. אני עובד ומרוויח כסף, ובמוסיקה שלי אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, כולל מחיר כרטיס נמוך."

אז כמו שיובל אומר, מי שרוצה לבוא להופעה (ותאמינו לי – אתם רוצים), יכול בהחלט לשלם את 20 המרשרשים שהוא נדרש להיפרד מהם. מי שרוצה להרגיש VIP ולזכות בכרטיס חינם, יכול להשאיר כאן תגובה\לייק ולהכנס להגרלה!

ההגרלה תסגר בשלישי בערב.

  1. atar
    15/07/2012 בשעה 16:29

    ברור, ברור . רוצה להרגיש VIP 🙂

  2. מיכאלה
    15/07/2012 בשעה 16:46

    היוש

  3. sheket
    15/07/2012 בשעה 17:21

    רק בגלל שאני אוהב הגרלות (:

  4. בוריס
    15/07/2012 בשעה 17:26

    אשמח תודה

  5. קרן הלמר
    15/07/2012 בשעה 17:33

    רוצה

  6. בן
    15/07/2012 בשעה 17:44

    אני מת לראות אותם! תודה (:

  7. ברק שגיא
    15/07/2012 בשעה 17:58

    הייתי פעמיים-שלוש בהופעה שלהם. התמקמו ברחבה דווקא, לא על הבמה וזה היה אינטנסיבי ונותן בראש, בדיוק כמו שאני אוהב וצריך. רוצה עוד.

  8. דן
    15/07/2012 בשעה 18:53

    כרטיס חינם או לא כרטיס חינם, אני גם ככה אגיע היות ואני עוקב אחרי הלהקה הנהדרת הזאת עוד מההופעות הראשונות שלה אבל אולי אני אוכל להביא קהל חדש.
    מה שכן, איבדתי את העותק של האלבום הראשון וזה די מבאס…. אני מקווה שיהיו עוד עותקים בהופעה.

  9. תמר
    15/07/2012 בשעה 18:58

    : /

  10. 15/07/2012 בשעה 22:22

    רוצה ותורם..

  11. barny
    16/07/2012 בשעה 02:11

    לא מצליח להבין את האג'נדה של הלהקה הזאת, כל פעם מחדש.
    מרגיש שהם מתעקשים בכל הזדמנות לצאת מסכנים ונבגדים,
    כאילו כל שאר הלהקות מתמסחרות, והם נשארים נאמנים לאיזו אמת מעורפלת
    שספק אם גם הם מבינים מה היא בכלל אומרת.

    בכל מקרה, אני רוצה כרטיס רק בגלל שאולי אני מפספס משהו.
    תכלס מגיע לי.

  12. בן
    17/07/2012 בשעה 12:33

    אני VIP ידוע

  13. רותם
    17/07/2012 בשעה 17:36

    יאללה

  14. 17/07/2012 בשעה 18:35

    עטר ודן – ברכות! בדקו מיילים.
    תודה לכולם על ההשתתפות הפעילה!

  15. 18/07/2012 בשעה 13:06

    הייתי כמה פעמים במופע שלהם אחלה דבר מהמם מקצועי

  1. No trackbacks yet.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: