ראשי > מבצעים! > נסיך הגאות – סאן טיילור משיק אלבום בכורה

נסיך הגאות – סאן טיילור משיק אלבום בכורה

מאת: חמוטל רונן

בשם Sun Tailor נתקלתי לראשונה לפני כשנתיים, אז לא ידעתי עליו כמעט כלום, אפילו לא את שמו האמיתי. היתה לו הופעה ב"צוזאמן", היה לינק למייספייס ומשמיעת כמה שירים שעשו רושם טוב, ההופעה הוכנסה להמלצות.

מאז נהג להופיע מידי כחודשיים והרושם החיובי שהמוזיקה שלו הותירה על צוות הבלוג, הוא שגרם לנו להמשיך ולהמליץ על הופעותיו. מתישהו, במהלך השנה האחרונה (אל תעמידו את הזיכרון שלי במבחן), נדלק הניצוץ באופן רשמי. מהמלצה קטנה של שורה הלכה ונבנתה התלהבות משמעותית בקרב חברי המערכת סביב אותו סאן טיילור עלום.

היום אנחנו כבר מכירים אותו בשמו האמיתי – ארנון נאור: סינגר-סונגרייטר, שהעביר כמה שנים בלונדון, שם נכתבו רוב החומרים לאלבום הבכורה שלו והוקלטו כאן בארץ, בחדר שינה קטן שהוסב לאולפן. העבודה על האלבום נמשכה שלוש שנים וארנון הפיק אותו עצמאית ביחד עם אחיו, אודי נאור (שמתופף גם עם Charlotte & Magon ומאיה איזקוביץ').

אותה התלהבות שהוזכרה קודם קיבלה חותמת סופית עת, בנובמבר האחרון, זכינו סופסוף לראות ולשמוע אותו בהופעה חיה ואיך נאמר זאת בעדינות? עף לנו הסכך. קצת אחרי התחיל באזז שהלך וגדל מסביב: בקרב הקהל, מדורי מוזיקה, בלוגרים וגם השמעות בתחנות הרדיו. בתחילת השנה הכתרנו אותו כאן כאחת מתגליות 2011 שלנו ואף הזמנו אותו להופיע בחגיגות יום ההולדת לבלוג.

כבר כתבנו עליו שהוא לא רק נשמע כמו מישהו שגדל על פולק בריטי משנות השישים של המאה העשרים, אלא יותר כמו מישהו שפשוט נמצא שם כעת. הלוק המערב אירופאי שלו משלים את התמונה החו"לית. קל מאוד להזכיר את ניק דרייקג'ון מרטין וגם קצת בון איבר אם רוצים לאפיין את הסגנון המוזיקלי של סאן טיילור, אבל העניין האמיתי, לפחות מבחינתנו, הוא בהגשה הכובשת שלו. הוא שר כאילו חייו תלויים בזה וזה מה שהופך אותו ליותר מעוד דוגמא לסגנון. כלי הנגינה שיוצרים את האלבום הנהדר שלו נעים מגיטרה אקוסטית, דרך בס, מברשות רכות לתופים, גיטרת לאפ סטיל מייללת ועד גלוקנשפיל.

במוצ"ש הקרוב הוא סופסוף משיק באופן רשמי את אלבום הבכורה שנקרא Like the Tide ויחד איתו על הבמה (וגם במעלית) יהיו אודי נאור– תופים וכלי הקשה, דניאל ספיר– בס וקולות ועמרי בראל– לאפ סטיל וגיטרה חשמלית. וגם מאיה איזקוביץ' תתארח.

אנחנו מציעים לכם שני כרטיסים להופעה ועוד חמש (!) הורדות חינם של האלבום. מה אתם צריכים לעשות? לספר לנו על אמן/הרכב שלקח לכם זמן לגלות ולאהוב, כזה שכ"כ אהבתם שהלכתם וסיפרתם לכל מי שהיה מוכן לשמוע, או כאלו שמזכירים לכם תקופה אחרת.

ההגרלה תסגר ביום חמישי לפנות ערב.

Sun Tailor, שבת 17.3, לבונטין 7, 22:30.

:קטגוריותמבצעים! תגיות:
  1. אלעד צור
    12/03/2012 בשעה 23:32

    נדרשה ממני שנה שלמה של הקשבה ל Sigur Ros בשאפל ובאלבומים רצופים. עד שפתאום לפני שנה-שנתיים, כך ביום בהיר אחד תוך כדי הירדמות באוטובוס, נפל לי האסימון עם התעוררות לשיאו של Glosoli מתוך האלבום Takk. הדרך להתאהבות בכל האלבומים הייתה קצרה מאוד והשאירה אותי לא רגוע. את המתח אני פורק בהפצה…

  2. ריטה
    13/03/2012 בשעה 00:25

    זמר בשם Lior, שהכרתי שיר אחד שלו. יום אחד הקשבתי לו במקרה והחלטתי שאני מאוד אוהבת אותו והתחלתי להקשיב לעוד שירים שלו. מדובר בזמר אוסטרלי (ישראלי במקור, כמו שנרמז מהשם) מוכשר מאוד לדעתי. הוא מזכיר לי קצת את טל כהן שלו. מאז שגיליתי אותו אני לא מפסיק לספר לחברים 🙂
    אגב, השיר המדובר (והיחסית מוכר) הוא Daniel.
    מומלץ!

  3. דימה קרופניקוב
    13/03/2012 בשעה 08:30

    לקח לי הרבה זמן לאהוב את להקת פונץ' הישראלית… מדובר בלהקה שקיימת כבר איזה 20 שנה אך מעולם לא באמת פרצה למיינסטרים. תמיד חשבתי שיש בהם משהו אבל רק אחרי שהתאהבתי באלבום האחרון שלהם – פינוקיו, חזרתי אחורה והבנתי שכל דיסק ודיסק שלהם מעולה.
    עכשיו אני אפילו סוחב חברים שהגיעו מצרפת לצורך עבודה לראות הופעה שלהם ביום חמישי… כי הם רצו לראות משהו ישראלי ומגניב.

  4. מתי
    13/03/2012 בשעה 08:36

    בזמנו (לפני הרבה שנים…) קראתי שmoon in june של הרכב שנקרא soft machine (שלא הכרתי) זו "פיסת הג'אז-רוק הכי מרגשת שקיימת" ואצתי רצתי לקנות את האלבום third שהגיע מחו"ל (בארץ לא מצאתי אותו). שמעתי פעם אחת ולא הבנתי מה הענין. שמעתי פעם שניה ולא הבנתי מה הענין. בפעם הרביעית הבנתי שמדובר בקטע המוזיקלי הכי יפה בעולם. מאז אני דורש מעלובי הנפש שלא זכו להכיר את זה שלא ימתינו!

  5. אוגי
    13/03/2012 בשעה 10:23

    באיחור של שנה שמעתי את האלבום הראשון של גבע אלון. ומאז…

  6. amitgoldenberg
    13/03/2012 בשעה 12:06

    other lives שינו לי את החודשים האחרונים

  7. קרן
    13/03/2012 בשעה 12:33

    שמעתי את מיכל לוטן לראשונה בפסטיבל סמילנסקי ב2008, הופעת רחוב אחת הספיקה לי. שמעתי את ההקלטות והמייספייס בלופים חודשים לאחר מכן.. אני זוכרת שבאותה תקופה המלצתי לכל מי שפגשתי..

    האמת שבאופן דומה קרה גם עם הופעה של אסף אבידן וקולולוש אי שם ב2007.. מאז חלפו אינספור הופעות, וחפירה בלתי פוסקת לסובבים..

  8. גל
    13/03/2012 בשעה 14:37

    מי שלא מכיר את Dark Dark Dark עדיין..נסעתי עד לונדון לצפות בהם בהופעה שעלתה 8 ליש"ט. האי.פי. שהוציאו ב-2010 הוא שלמות מוזיקלית. שלמות.

    http://darkdarkdark.bandcamp.com/album/bright-bright-bright

  9. קרן הלמר
    13/03/2012 בשעה 17:02

    אני כנראה תמיד חיה הפוך…. רק לאחרונה ,אחרי שנים של נסיונות ללא התמסרות אמיתית,הסכמתי להתעמק במוסיקה של הביטלס….כשבעברי אף פעם הם לא הצליחו לכבוש או ללכוד אותי באמת…חפשתי תמיד דברים מיוחדים יותר וכמובן שאינם נחשבים בגדר קונצנזוס.
    אולי בעקבות ההתבגרות,הסכמתי לשמוע אותם בכפייה מודעת ואכזרית ולמצוא שם יופי… ולא להוקיע כל דבר ששומעים אותו יותר מ10 אנשים

  10. Moran
    13/03/2012 בשעה 18:11

    Always had an anti to Alanis M. songs for a reason I could not explain. Then two years ago heard one of her songs and I was shocked with how good it was!!! and for missing out all my high school years getting pissed of every time 'Ironic' was on the radio. now i'm truly a fan. Isn't it Ironic? 😉

  11. אור
    13/03/2012 בשעה 23:48

    לקח לי זמן לגלות את פליט פוקסז. זה התחיל בזה ששמעתי הרבה אנשים מדברים עליהם ולא הזדמן לי.
    ואז שמעתי אי. פי. של אחד מהם, שלא כל כך אהבתי, אז התחלתי להשמיץ אותם. ואז, במהלך נסיעה חבר התעקש לשים אותם ברקע… וזה היה הדבר הכי מלאכי ששמעתי תקופה ארוכה… מאז אני משמיע אותם לכל מי שמוכן להטות אוזן לכמה דקות… כפרה עליהם.

  12. ירון
    13/03/2012 בשעה 23:57

    ג'ק אין דה בוקס. וכל מילה מיותרת.

  13. 13/03/2012 בשעה 23:57

    האמת שלקח לי מלא זמן לאהוב את ניק דרייק. לא נעים להודות, אבל בהתחלה הוא שעמם אותי. רק אחכ למדתי להבחין בגאוניות.

  14. נעם
    14/03/2012 בשעה 01:19

    גיליתי את Five Leaves Left של ניק דרייק רק לפני שנתיים. כמה חבל על שנותיי הקודמות.

  15. 14/03/2012 בשעה 23:30

    אני מאוד אוהבת להמליץ לחברים על אמנים ישראלים שאני מגלה. כך היה לפני כמה שנים עם הקולקטיב, הצלחתי להדביק לא מעט חברים בחיידק הקולקטיבי, וכך גם עם סאן טיילור, שהכרתי בזכות חברה יקרה במהלך השנה האחרונה והתאהבתי. איזה כיף לראות את האמנים שאת אוהבת גדלים ומצליחים 🙂

  16. האידיוט עם התווים
    15/03/2012 בשעה 07:40

    אינגה דינגו. כמה חברים טובים עדיין מסרבים ללכת איתי להופעות מאז שגררתי אותם להופעה בלבונטין לפני שנתיים או משהו.

  17. 15/03/2012 בשעה 08:34

    הסיפור של עם בוב דילן הוא סיפור מתמשך שלא ברור מתי הוא התחיל ועדיין לא נגמר. יש לו כל כך הרבה פנים ודמויות ומנעד יצירה כל כך רחב ועמוק שעוד לא גיליתי אפילו חלק קטן ממנו… תמיד ידעתי שאני אמור לאהוב אותו, בתור גיטריסט מתחיל שידע לנגן את הליווי של Knockin' On Heaven's Door, אבל עד ששמעתי את Hurricane לא הבנתי איך זה אמור לקרות. משם הדרך עברה דרך הורדה של האוסף, שעדיין לא הדליק אותי לגמרי, כמה אלבומי מופת שלו, התעמקות נוספת בדיסקוגרפיה, המון קאברים ששמעתי ולא מפסיקים לצוץ עד היום (כולל זה של סאן טיילור, שגם חשף אותי אליהם לראשונה וגרם לי להתאהב בהם ובשיר הזה) וכמובן ההופעה בארץ, שהייתה התרגשות ועונג מלווים בכעס אכזבה. אני די בטוח שהתאהבתי אבל לא בטוח במי או במה. אצל דילן זה אף פעם לא פשוט ויש לי עוד דרך ארוכה לעבור איתו, דרך ספרים, סרטים ושלל שירים ומיתלוגיות. משעמם זה בטוח לא יהיה.

  18. 15/03/2012 בשעה 17:17

    האלבום השלישי של פורטיסהד וקיד א' של רדיוהד

  19. 15/03/2012 בשעה 19:36

    הזוכים בכרטיסים להופעה: מורן ומתן.
    הזוכים באלבום (דיגיטלי): עמית ג., קרן ה., הילה, נטע-לי ואלעד.
    בדקו את תיבות המייל שלכם.
    ברכותינו!

    חברים, תודה לכולם על ההשתתפות הפעילה, השיתוף והחוויות. אין כמוכם!!

  1. No trackbacks yet.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: