ראשי > ביקורות > הקסם שבפסטיבלים – מחשבות לקראת פסטיבל יערות מנשה

הקסם שבפסטיבלים – מחשבות לקראת פסטיבל יערות מנשה


מה: פסטיבל יערות מנשה, שישי-שבת 29-30.4.

מצפה גבולות, תחילת חודש אוקטובר, יום שישי בבוקר. אני מתעורר משינה קצרה מדי אך מספקת להפליא, ומדדה החוצה מהאוהל אל המחצלת שפרוסה בחוץ. חבר טוב שואל אם אני מעדיף קפה או ערק, שאלה שיכולה לבוא רק אחרי לילה שישנת באוהל. אני בוחר בקפה בינתיים ויוצא שמח וטוב לב אל עבר מתחם ההופעות. שם, על רחבת הבטון הקטנה בלב מה שהוא בדרך כלל אתר היסטורי, ולשלושה ימים הפך לזירת התרחשות אומנותית, יושבים אותם ארבעה חבר'ה שראיתי כבר כמה פעמים במרתפים בדרום העיר, עם אותן גיטרות אקוסטיות ואותם שירים, אבל עם הבדל אחד משמעותי – מאות פרצופים מחויכים שיושבים על הרחבה מולם ומקשיבים. אני חושב שבאותו הבוקר באינדינגב האחרון, ה-RAW MEN EMPIRE הכפילו את הקהל שלהם, והגיעו לראשונה למאות אוזניים חדשות. וזה רק חלק מהקסם של פסטיבל.

צילום: ניר גייגר

(צילום: ניר גייגר)

סער גמזו, במאמר שאני לא מסכים איתו, כתב ש"המהות של פסטיבל אינה מחוברת למוזיקה בלבד. הכוונה בפסטיבל היא אירוע שמספק לקהל שלו ניתוק זמני מהשגרה המעיקה, מעין חוויה שמתרחשת במימד אחר". וזה אכן היופי באירועים האלה. למשך כמה ימים מתנתקים קהל הפסטיבל ואומניו מהעולם החיצון ומסתגרים בעולם שגבולותיו הם גבולות גדר הפסטיבל ואנשי האבטחה עם האפודים הזוהרים. פתאום נוצרים שבילים ומקומות ורגעים שקיימים שם רק לרגע, אבל הופכים למציאות בשביל הנוכחים. אנשים, תלבושות, צלילים וחפצים שמרכיבים עולם שנראה כל כך הגיוני במסגרת פרק הזמן הקצוב הזה, וכל כך לא הגיוני מחוצה לו. בין אם זה מתחמי ההופעות, האנשים שמתחברים איתם, דוכני האוכל או שלל הפעילויות האחרות – במהלך הפסטיבל נוצר מיקרוקוסמוס מיוחד ומעניין, שמאפשר, לתקופה קצובה, לחיות במציאות אלטרנטיבית. וזה כל כך נחוץ פה.

בתור אזרחי מדינת ישראל, בשביל להיות נוכח בפסטיבל גדול באמת, אנחנו צריכים לפחות חתימה אחת בדרכון. לשמחתנו הרבה, יש גם הרבה מוזיקה טובה שחיה וקיימת כאן איתנו כל השנה מתחת לאף. בשנים האחרונות התקבעה לה מסורת של פסטיבלי מוזיקת שוליים ברחבי הארץ. אז אמנם בינתיים אנחנו לא רואים פה את מיוז וארקטיק מנקיז, אבל גם לראות את עוזי רמירז,  ג'ירפות, יהוא ירון ואומללה על אותה במה זה לא רע, ואפילו יש לזה יתרונות אחרים שאין לפסטיבל גדול.

אחד היתרונות הגדולים בפסטיבל אינדי, הן מצד האומנים והן מצד הקהל, הוא החשיפה הרחבה. בתור אמן, בעיקר אמן אינדי, הקהל שלך הוא בד"כ בטווח הרחב שבין מצומצם למצומצם מאוד ומורכב ברוב המקרים מהמשפחה הקרובה, חברים מהלימודים וכמה פנאטים לז'אנר שקוראים המלצות באפרכסת. בפסטיבל, אמנים קטנים כגדולים נחשפים בפני כלל באי הפסטיבל, בין כמה מאות לכמה אלפים, והאמנים מגיעים לאנשים ומחוזות שלא היו מגיעים אליהם לעולם. לא הרבה אנשים ישלמו 30/40 ש"ח על הופעה של להקה שלא שמעו עליה מעולם, ולעומת זאת לשמוע בחינם אמן שאתה לא מכיר בפסטיבל זו חוויה הרבה יותר ידידותית למשתמש. מה גם שקהל הפסטיבל מגיע פעמים רבות פתוח יותר למוזיקה חדשה, ומרשה לעצמו "לטעום" להאזנות קצרות גם מלהקות שאינו מכיר. אם תשאלו את האמנים שהופיעו באינדינגב האחרון, הם יספרו לכם שמכירות האלבומים שם היו גבוהות בהרבה מהממוצע בתל אביב, וזה אומר הכל. כבר ב-2008 לזר היה מרוצה מהמכירות, ולמיטב ידיעתי המספרים רק הלכו והשתפרו.

מצד הקהל לעומת זאת, הפסטיבל הוא הזדמנות מצויינת להכיר מוזיקה חדשה במה שאני אוהב לכנות "סביבה מבוקרת". בניגוד להשקעה שבללכת להופעה מלאה של להקה שאתה לא מכיר, הופעת פסטיבל היא דבר מאוד לא מחייב. אם אתה מעוניין לשמוע מישהו חדש אתה קופץ לבמה שבה הוא מופיע, מקשיב לשיר או שניים ומחליט האם אתה רוצה להישאר או ללכת בינתיים לאכול/לשתות או לשחק שש-בש באוהל. לי יצא להכיר כמה מהאמנים שאני הכי אוהב עד היום בפסטיבלים השונים בדיוק בצורה הזאת. הלכתי, הקשבתי והתמכרתי.

אינגה-דינגו הם הדוגמה הכי טובה לכך מבחינתי. באינדינגב 2009 ראיתי את השם שלהם בסט-ליסט וסימנתי את ההופעה הזאת כזמן לשבת לנוח. התיישבתי בצד קצת לפני שההופעה התחילה, אבל ברגע שהתחילו לנגן (ולהתפשט, אבל זה סיפור אחר) פשוט לא יכולתי להישאר אדיש. מאז אני עוקב בקנאות אחרי הופעות שלהם והשנה כבר הייתי שם בשורה הראשונה כשהם עלו לבמה.

אז מאיפה כל זה התחיל? הגל האחרון לפחות? ובכן, ראשון בדור הפסטיבלים הנוכחי היה פסטיבל חוצמזה שהספיק לחלוף מהעולם בינתיים.  חוצמזה הראשון, בהפקתה של תמר אפק (אז ב-ED היום בקרוסלה) התקיים בדיוק התקופה הזאת ב-2007 בקיבוץ פרוד. השני כבר הכיל שמות כמו פורטיס והשלישי והאחרון כבר סימן את הנפילה וסתם את הגולל. במקביל התחיל האינדינגב (2007) במצפה גבולות, שגדל והתרחב, והפך בינתיים לפסטיבל מוסיקת השוליים הגדול בארץ (3 ימים! בשנה שחלפה) ומאיים להמשיך ולגדול. בשלוש השנים האחרונות היה שם בשקט גם פסטיבל יערות מנשה.

יערות מנשה, על אף ליינ-אפים מעניינים, היה עד כה האח הצנוע יותר בחבורה. בגזרה הצפונית הוא חי בצילו של חוצמזה, ולא עורר את ההד הציבורי שעורר בן-דודו המדברי. משהו בענייני תזמון-פרסום-תוכן פשוט לא התחבר בצורה מספיק טובה עד כה.

השנה, בהפקה מושקעת, רצינית ומעוררת הערכה הפסטיבל מסמן לעצמו לכבוש את קדמת הבמה בעולם מוזיקת השוליים הישראלי.

צילום: רן פרץ

(צילום: רן פרץ)

בזמן מצויין בשנה, חצי שנה בדיוק מהאינדינגב, כשבחוץ ממש נעים, וכולנו התאוששנו כבר מפסח, מתארגנים יומיים של מוסיקה וחוויות נהדרות בצפון הלא-כזה-רחוק. מה יהיה שם? טבע, אלכוהול, סדנאות, אנשים טובים וכמובן הרבה מוזיקה טובה. הליינ-אפ השנה פשוט בלתי ניתן לפספוס. עם מנעד מוזיקלי שנע בכל קשת האינדי, מנגיעות במיינסטרים עם הג'ירפות ועד הארדקור אקסטרים עם INGA DINGO, ספק אם יהיה למכורי הופעות כמונו מה לעשות בת"א בסוף השבוע הזה. הרשימה המלאה כוללת את: רוקפור, קרולינה, עלמה זהר, דנה עדיני, עוזי (רמירז) פיינרמן, יהוא ירון, יעל קראוס, רם אוריון + חיה מילר, לא דובים, אדיר והילדות, יאיר יונה, שירלי קונס מארחת את איתמר רוטשילד, האנק לאקי + סטריט מיוזיק, מורפלקסיס, ירון בן עמי, בני המוריה, השפן הנכון,, Pas Mal Plus (בלגיה), Zvuloon Dub System, Tiny Fingers, Tree, Kitzu, The Raw Men Empire, Avalon, Layerz, Phototaxis, Umlala, China MoondogS. מרשים בהחלט. חוץ מהמוזיקה יהיו שם תיאטרון, מחול, מתחם ילדים, שיתוף פעולה עם מסלולי הרכיבה באיזור ועוד ועוד.

אומרים שלצאת מהעיר מדי פעם זה בריא, ויש שמועות שיש מה לראות גם צפונית לירקון. המחיר גם הוא שווה לכל כיס, ובאתר הפסטיבל ניתן רכוש כרטיס ב-90 ש"ח. וגם למצוא מפה, שזה מומלץ.

אנחנו מתכננים להיות שם, לחוות את הקסם ולהכיר מוסיקה חדשה. אם אתם שם, בואו להגיד שלום.

נפגש ביער!

אפרכסת

מודעות פרסומת
:קטגוריותביקורות תגיות:
  1. רן פרץ
    27/04/2011 בשעה 16:04

    אני מאוד שמח שהשתמשתם בתמונה שלי ולא דאגתם לבדוק או לקבל אישור על התמונה.
    בכל מקרה אני לא בקטע של תביעות אז אין לכם מה לדאוג אבל המינימום זה לתת קרדיט על התמונה ממש כפי שנתתם לצלם בתמונה הראשונה.
    יום טוב.
    רן.

    • 27/04/2011 בשעה 20:09

      אהלן רן!
      אנחנו מאוד מצטערים שנפגעת.

      התמונה נלקחה מאתר הפסטיבל http://www.yaarot.com/, ולא הופיע שם שם הצלם, לכן לא יכולנו לתת לך את הקרדיט המגיע לך.

      כמובן שאנחנו באפרכסת מאמינים גדולים בזכויות יוצרים וביצירה פרטית.

      הכנסנו קרדיט מתחת לתמונה, ואם אתה מעוניין גם נוריד אותה.

      תודה לך שאתה מצלם תמונות מגניבות בהופעות!

      איל בשם אפרכסת

  2. רן פרץ
    27/04/2011 בשעה 18:17

    רן פרץ זה הצלם

    • 27/04/2011 בשעה 18:32

      שימו לב – הקרדיט בתמונה השנייה הושמט. רן סליחה, הטעות נעשתה בתום לב. תודה על התמונה המדהימה!

  3. גיל
    27/04/2011 בשעה 22:28

    נהניתי מאוד לקרוא. אני שם 🙂

  4. רן פרץ
    28/04/2011 בשעה 14:14

    לא נפגעתי אין בעיה אחלה כתבה ותודה על הקרדיט.

    • 28/04/2011 בשעה 16:25

      בכיף. תודה על התמונה! נראה אותך בפסטיבל?

  1. 15/06/2011 בשעה 10:34

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: